פסיכותרפיה המרוכזת באדם (Person-Centered Therapy), ידועה גם כטיפול ממוקד בלקוח (Client-centered therapy), היא שיטת טיפול שפותחה על ידי הפסיכולוג ההומניסטי קרל רוג'רס בשנת 1951. השיטה זוכה לשימוש נרחב בתחום בריאות הנפש ומהווה בסיס לאסכולת הפסיכותרפיה ההומניסטית.
רוג'רס מכנה את מקבל הטיפול בשם "לקוח", להבדיל מהמושגים "חולה", "פציינט" או "מטופל" אשר בעלי קונוטציה שללקוח יש מחלה או שבודקים אותו בניסוי. זאת משום שלמילה "לקוח" יש משמעות של לקיחת אחריות אקטיבית ורצונית לטפל בבעיות של עצמו. הטיפול בשיטה זו מתאים לאנשים בעלי שיקול דעת תקין היות שהטיפול בשיטה זו מונחה על ידי החלטות מקבל הטיפול ולא על ידי החלטות המטפל.
אחדים מרעיונותיו של רוג'רס ובייחוד עיקרון העל של השיטה, עקרון הלקוח במרכז, אומצו גם על ידי בעלי מקצועות טיפוליים מסוימים בתחומי הרפואה והפרא רפואה. המשותף למקצועות מסוימים אלה ולשיטת הפסיכותרפיה המרוכזת באדם הוא שהם נותנים שירות לאנשים בעלי שיקול דעת תקין, בתחומים בהם למקבל השירות יש כלים לשפוט את השירות שהוא מקבל.
מרכיבי הטיפול
מרכיבי היסוד של הטיפול הנפשי על פי רוג'רס הם:
- כנות
- אמפתיה
- הערכה חיובית לא מותנית
תפקיד המטפל
תפקיד המטפל ליצור מערכת יחסים חיובית וסביבת טיפול לא שיפוטית. המטפל עושה זאת על ידי האזנה ושיקוף של רגשות ותחושות הלקוח. במסגרת הטיפול המטפל מעודד את הלקוח לבטא ולחשוף את עצמו מבלי להשתמש במנגנוני הגנה. מטרת הטיפול היא לטפל בחסכים ולערוך שינויים בדפוסי חשיבה תוך פיתוח הערכה עצמית גבוהה. באופן זה גוברים סיכוייו של הלקוח לקבל את עצמו, להגיע למימוש עצמי ולתפקד בשלמות.
