מרבית הפלסטינים הגיעו לירדן כפליטים בין השנים 1947 ל-1967 וקיבלו אזרחות ירדנית. ירדן היא המדינה הערבית היחידה שבה פליטים פלסטינים שמחזיקים באזרחות ירדנית, מקבלים זכויות אזרח מלאות, כאשר בין 250-300 אלף פלסטינים חיים ללא אזרחות ירדנית וללא זכויות שוות. רובם המכריע של הפלסטינים (82%) מתגורר בצפון המדינה ובמרכזה, במיוחד בנפת עמאן, נפת זרקא ונפת אירביד.
כ-400,000 מהפליטים הפלסטינים בירדן חיים ב-10 מחנות פליטים.[3] המחנות הגדולים בירדן הם מחנה אל-בקעה (אנ') (כ-104,000 תושבים) ומחנה עמאן החדש (מחנה אל-ויחדאת) (אנ') (כ-57,000 תושבים). מחנה זה נודע בקבוצת הכדורגל שלו, "אל-ויחדאת", הזוכה לאהדת הפלסטינים בירדן.
אוכלוסיית ירדן היא מעל ל-10 מיליון איש[5], מתוכם בין 2 מיליון ל-3 מיליון הם ממוצא פלסטיני. שאר התושבים הם ברובם צאצאים של שבטים בדואים, אך רק 1% מהם הם נוודים. כמו כן חיים בירדן מיעוטים רבים, בהם ערבים נוצרים, דרוזים, צ'רקסים וצ'צ'נים. בנוסף להם יש כ-200,000 עיראקים שנמלטו לירדן לאחר מלחמת המפרץ (1990) ומלחמת עיראק (2003).
בראיון בספטמבר 2002 שפורסם בביטאון פוליטי בהוצאת העיתונות הירדנית, אמר ראש ממשלת ירדן לשעבר עלי אבו א-ראע'ב: "ברצוני להדגיש כי על פי נתונים רשמיים מדויקים אחוז הפלסטינים בקרב אזרחי ירדן אינו עולה על 43%." בנוסף אליהם, על פי פרסומים רשמיים יש גם כ-634,000 פלסטינים חסרי אזרחות ירדנית[6], אך על פי הערכת החוקר הפלסטיני אוריב רנטאווי שיעור הפלסטינים ללא אזרחות ירדנית הוא כ-20%, כך שלדבריו חלקם של הפלסטינים באוכלוסייה הכללית הוא כ-63%, כלומר - מעל ל-6 מיליון פלסטינים המתגוררים בירדן. חוקרים עצמאיים אחרים מעריכים כי אחוז הירדנים ממוצא פלסטיני הוא בין 45% ל-55%.[7]
בין הפליטים הפלסטינים בירדן נמנים כ-250,000 עד 300,000 פליטים שהגיעו לירדן מרצועת עזה, בעיקר לאחר 1967. פליטים אלו לא קיבלו אזרחות ירדנית, אלא תעודת "תושב זמני" בלבד, ונמנעות מהם זכויות אזרחיות רבות.
יחסה של ירדן לפלסטינים
ירדן היא המדינה הערבית היחידה שבה רוב הפליטים הפלסטינים מקבלים זכויות אזרח מלאות. עם זאת, חלק ניכר מהפלסטינים לא קיבלו אזרחות, דבר הפוגע קשות באיכות החיים שלהם. על פי חוקי ירדן, רק אזרחים רשאים להצביע לפרלמנט, לעבוד במשרדי ממשלה, להוציא רישיון נהיגה, ללמוד באוניברסיטה, לפתוח חשבון בנק ולרכוש מקרקעין. כמו כן תושבים שאינם אזרחים מופלים לרעה במוסדות החינוך, בשירותי הבריאות ובאפשרויות תעסוקה.
במפקדי האוכלוסין הנערכים בירדן לא מצוין אחוז הפלסטינים בקרב האוכלוסייה, ככל הנראה בשל רצון בית המלוכה להראות שיש במדינה רוב ירדני, ושלא נשקפת לו סכנה מצד הפליטים הפלסטיניים הרבים.[2]
פוליטיקאים ירדנים חוששים מרעיון ה"מולדת החלופית" לפיו כל הפלסטינים אמורים לעבור לירדן ולהוות איום דמוגרפי. נושא זה מוזכר רבות בדיונים פוליטיים במדינה. בשל חשיבות הנושא, דיווחים רשמיים נוטים לצמצם את הייצוג הפלסטיני באוכלוסייה ולהחליש את נוכחותו הפוליטית. זו כנראה הסיבה שייצוגם של ירדנים ממוצא פלסטיני בסנאט הירדני ובבית הנבחרים, לאורך השנים, הוא רק בין 15 ל-20 אחוז מחברי הפרלמנט.
ביטולי אזרחות ירדנית לפלסטינים
החל משנת 1988 נוהגת ממשלת ירדן לבטל באופן שרירותי וללא הודעה מוקדמת את האזרחות הירדנית מפלסטינים שמתגוררים בה, ומותירה אותם במצב של חוסר אזרחות.
בשנת 2010 בוטלה האזרחות הירדנית של כ-40,000 פליטים פלסטינים שגדלו בירדן. ביטול זה שולל מהם זכויות אזרחיות רבות, המפורטות לעיל. לדברי הרשויות בירדן, צעד זה נועד לשמר את מעמדם כפליטים ולאפשר להם לממש באופן תאורטי את זכות השיבה.[8]
גם בשנת 2012 ביטלה ממשלת ירדן אזרחות לפלסטינים רבים המתגוררים בה.[9]
