העיר נזכרת לראשונה במסמך מ-1 בנובמבר1007, לפיו היינריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, תרם את רכושו לבישופותבמברג. מוצאו של שם העיר במילה הגרמנית "Furt" שפירושה "מעברה", שכן העיר שכנה בקרבת מעברה. בשנים שלאחר מכן קיבלה פירט הרשאת "עיירת שוק" (Marktrecht), הרשאה המאפשרת ליישובים המחזיקים בה להקים שוק בשטחן. אך היה זה מאוחר מדי, ופירט הפסידה את השוק לנירנברג השכנה. משנת 1062 קיבלה העיירה שוב את ההרשאה, אך נירנברג כבר הייתה עיר חשובה יותר.
במאות השנים שלאחר מכן שלטו בעיר סמכויות שונות, בהן בישופות במברג, נסיכות אנסבך, והעיר נירנברג. במשך זמן רב הייתה פירט יישוב חקלאי, בשנת 1600 עמדה האוכלוסייה במקום על 1,000–2,000 תושבים.
בשנת 1685 התיישבו בפירט הוגנוטים מצרפת. בשנת 1700 הושלם שיקום העיר, ואוכלוסייתה גדלה לכששת אלפים איש.
עם תחילת המהפכה התעשייתית במאה התשע עשרה, גדלה האוכלוסייה במהירות. בשנת 1800 התגוררו בעיר כ-12,000 תושבים, ובסוף המאה, בשנת 1895, הוכפלה האוכלוסייה פי ארבעה, ועמדה על כ-47,000 תושבים.
ב-7 בדצמבר1835, נפתחה מסילת הרכבת בין נירנברג לפירט, הרכבת השנייה שפעלה בגרמניה. אורך המסילה היה שישה קילומטרים, והרכבת פעלה באמצעות סוסים 75%, וקיטור 25%.
בשנת 1950 עברה פירט את מחסום המאה אלף תושבים, וקיבלה מעמד של עיר גדולה (Großstadt). במפקד האוכלוסין שנערך בסוף שנת 2005, נפקדו בעיר 113,076 תושבים, נתון שדירג את פירט כעיר השנייה בגודלה בפרנקוניה התיכונה, וכעיר השביעית בגודלה בבוואריה.
ב-17 באפריל1528 התיר גאורג, המרקגרף מברנדנבורג-אנסבך, לשני יהודים להתיישב בפירט, שהייתה אז בשטח חסותו. בשנת 1553 התיר בישוף במברג לשלוש משפחות יהודיות, כנראה מהגרים מבוואריה הישנה, להתיישב בפירט. פרנסי נירנברג, שגירשו את יהודיה בשנת 1499, מחו נגד התיישבות יהודים בקרבתה.
בית בקברות היהודי הוקם בשנת 1607 ובשנת 1617 נבנה בעיר בית הכנסת הראשון. בית חולים יהודי הוקם בשנת 1653.[1]
לאחר גירוש היהודים מווינה בשנת 1670, התיישבו רבים מהמגורשים בפירט ובאנסבך הסמוכה. היריבות בין במברג ואנסבך באה לידי ביטוי בהענקת זכויות יתר ליהודים. מצבם של היהודים בפירט היה טוב יותר מאשר בערים אחרות בבוואריה. בשנת 1719 ניתנה להם האפשרות לשלוח שני נציגים למועצת העיר. הקהילה היהודית נדרשה לשלם מס שנתי בסך 2,500 פלורין, ובשנת 1754 עמד סכום המס על 4,500 פלורין. היהודים שהשתייכו למרקיז אסנבך שילמו מס שנתי שעמד על עשרה פלורין למשפחה. בעיר התקיימה אחת הישיבות הגדולות והחשובות בנסיכויות הגרמניות, שנוסדה כנראה בראשית המאה ה-17 ובשיאה למדו בה 600 בחורים. בקהילה פעלו גדולי תורה ידועים כרבי שבתי שפטל הלוי הורוביץ, רבי שמואל קאיידנובר, רבי שמואל מפיורדא, רבי אליקום געץ, רבי יוסף שטיינהארט, רבי צבי הירש יאנוב, רבי אריה ליב ברלין, רבי אברהם בנימין זאב המבורג, רבי מנחם מנדל קרגוי, רבי יהודה לייב הלברשטאטער, ועוד רבים.[2]
הקהילה היהודית בפיורדא הייתה גוף קורפורטיבי אוטונומי. השלטון היה בידי זקני הקהל, עשרים ואחד גברים, מתוכם נבחרו הפרנסים (barnossen), וראשי הוועד התחלפו מדי חודש. בשנת 1728, נקבעו תקנות הקהילה.
יהודי שרצה להצטרף לקהילה היה צריך לקבל את הסכמת החברים. מספר היהודים בעיר לא הוגבל, כפי שהיה במקומות אחרים. מצבם הטוב של היהודים בעיר גרם לשגשוג הקהילה. בתחילת המאה השמונה עשרה היו בעיר 350–400 משפחות, ובסוף המאה הוערך מספרם בכ-3,000 חברים. מרבית היהודים עסקו בהלוואה בריבית. איש הממשל הפרוסי כריסטיאן קונרד וילהלם פון דוהם הביא את פירט כדוגמה ליישובים בהם היהודים אינם מדוכאים והקהילה משגשגת. חלק מהיהודים היו לאנשי הכספים של הנסיכים, וליהודי החצר היה השפעה פוליטית על המרגרייבים של אנסבך[3][4].
את העיר מייצגת קבוצת הכדורגל גרויטר פירט, אשר משחקת בבונדסליגה (נכון לעונת 2021/2022). נכון לעונת 2023-2024 הקבוצה משחקת בליגת המשנה הגרמנית
גאוגרפיה
מרכז העיר העתיקה שוכן בין הנהרותרדניץ (Rednitz) ופגניץ (Pegnitz). צפונית-מערבית לעיר העתיקה מתמזגים שני הנהרות ויוצרים את הנהר רגניץ (Regnitz). מערבית לעיר, מעבר לתעלת מיין-דנובה, נמצא יער פירטר (Fürther Stadtwald). מזרחית לעיר, באותו קו רוחב נמצאת העיר נירנברג. צפונית לפירט נמצא אזור הנקרא Knoblauchsland, אזור חקלאי פורה.
.jpg)
