פיקוח על בחירות הוא פעילות לתיעוד ודיווח אודות מהלך בחירות, כדי לחשוף במקרה הצורך הונאת בחירות. הלגיטימיות של מערכת בחירות עשויה להיות מושפעת מהביקורת של מפקחי הבחירות[1]. במרבית המקרים הגוף שאחראי על הבחירות במדינה בהן הם מתרחשות הוא גוף ממשלתי.[דרוש מקור]
פיקוח על בחירות כרוך בתצפית על בחירות על ידי מפלגה עצמאית אחת או יותר, בדרך כלל ממדינה אחרת או מארגון לא ממשלתי (NGO). המפלגות המפקחות שואפות בראש ובראשונה להעריך את ניהול הליך הבחירות על בסיס חקיקה לאומית וסטנדרטים בינלאומיים של בחירות. ישנם משקיפי בחירות ארציים ובינלאומיים מטעם מדינות אחרות או ארגונים בינלאומיים.
משקיפי בחירות אינם מונעים ישירות הונאת בחירות, אלא מתעדים ומדווחים על מקרים חשודים. הפיקוח עשוי לשמש להפחתת תמריצים, מניעה או מזעור של פרקטיקות הפוגעות באיכות הבחירות[2][3], וכן לאלימות הקשורה לבחירות[4]. הפיקוח על הבחירות מתייחס לתהליך הבחירות לאורך תקופה ארוכה, ולא להליכי יום הבחירות בלבד. הלגיטימיות של בחירות יכולה להיות מושפעת מקיומו של פיקוח, אלא אם כן המשקיפים עצמם נתפסים כמוטים[5]. חוקרים מבחינים בין ארגוני פיקוח על הבחירות מבחינת איכות[6]. חלק ממשקיפי הבחירות, לעתים קרובות אלה שיש להם קשרים למדינות אוטוריטריות, נותנים תוקף לבחירות גם כאשר הן פגומות באופן בוטה[7][8].
למעשה, עד מלחמת העולם השנייה פיקוח על בחירות היה די נדיר ובמהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 פחות מ-10% ממערכות הבחירות בעולם היו תחת פיקוח[9]. רק עם סיום המלחמה הקרה והגדרת סטנדרטים בינלאומיים על התנהלות בחירות החלו מדינות להקים ולהפעיל גופי פיקוח על בחירות, הן מקומיים והן בינלאומיים[10][11].
בשנות ה-2000 מספר הבחירות המפוקחות החל לעלות והגיע לכ-80% מהבחירות בעולם.
בישראל ועדת הבחירות המרכזית לכנסת אחראית בין היתר על פיקוח הבחירות לכנסת ומדי מערכת בחירות מגייסה הוועדה מאות מפקחי בחירות. במרבית המקרים פקחי בחירות בישראל אינם רשאים להשתמש במצלמת הגוף למעט מקרים בה קיים חשד לביצוע עבירה פלילית בקלפי או בסמוך עליו. ב-21:30, חצי שעה לפני סגירת הקלפיות בישראל פורסים פקחים במספר קלפיות שנקבעות מדי מערכת בחירות מראש. הפקחים נשארים באזור הקלפיות עד תום ספירת הקולות על מנת שיוכלו לתעד את הליך הספירה[13].
מצלמות
ביום הבחירות לכנסת ה-21, התקין משרד יחסי ציבור עבור הליכוד 1,300 מצלמות נסתרות בקלפיות שונות במגזר הערבי, בנימוק של חשש לזיופים[14][15]. המבצע נערך לאחר פנייה מראש הממשלה ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו, ועלות המצלמות הייתה מיליון וחצי ש"ח[16].
המבצע כונה "טוהר הבחירות" ומטרתו המוצהרת הייתה מניעת זיופים, כגון התחזות למצביעים אחרים[17]. ביום המחרת התגאה משרד הפרסום בפרויקט, וטען ש"בזכות זה שהוצבו משקיפים מטעמנו בכל קלפי, אחוז ההצבעה ירד מ-50%, הנמוך ביותר שנראה שנים האחרונות"[18].
במהלך אותו יום בחירות, לאחר שהוגשו לגביו תלונות בעניין, קבע השופט חנן מלצר, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, כי התיעוד החזותי במהלך שעות ההצבעה הוא אסור, אך הוא ביקש מהמשטרה להחזיר את המצלמות שהיא לקחה, ולאפשר להשתמש בהן להקלטת שמע. הוא גם ציין, כי חברי ועדת הקלפי יוכלו מאוחר יותר לתעד את ספירת הקולות באמצעות המצלמות, אך יהיה עליהם להודיע על כך לכל המשתתפים בספירה[19]. גם לקראת הבחירות לכנסת ה-22 הודיעה מפלגת הליכוד כי בכוונתה להציב מצלמות גם בבחירות אלו. לאחר שימוע בנושא[20] קבע השופט מלצר ב-26 באוגוסט, כי אסור למפלגות ולרשימות המועמדים להציב מצלמות בקלפיות, וכי הצבת מצלמות באופן שיטתי בקלפיות טעונה חקיקה ראשית[21].
מאמצים לאומיים לפיקוח על הבחירות מתנהלים בדרך כלל על ידי ועדת הבחירות (אנ') המקומית.
הסוג הנפוץ ביותר של פיקוח בחירות מקומי הוא באמצעות משקיפים מטעם המפלגות, אשר דואגים לאינטרסים של מפלגתם. פעילויות יום הבחירות של משקיפים אלו כוללים לעתים קרובות בדיקה מדוקדקת של תהליכי ההסמכה, ההצבעה, הספירה והטבלאות בקלפי לאורך יום הבחירות.
במדינות רבות קיימות גם קבוצות משקיפים מקומיות לא מפלגתיות.
.jpg)
