פיני (משה) סילוק (נולד ב-9 בדצמבר1982) הוא צלםישראלי, המתמחה במדיום הצילום, עיבוד תמונה, וידאו ארט ואמנות מיצג. הדיוקנאות שצילם פורסמו בלמעלה מ-300 שערי מגזינים שונים. סילוק נמנה מבין חלוצי השימוש של תוכנת הפוטושופ בשילוב עם צילום לכדי יצירת דיוקנאות סוריאליסטיים.
ראשית חייו
סילוק נולד בנתניה לבית מסורתי. הוא למד בבית הספר היסודי "יהונתן" ובתיכון "טשרנחובסקי". בימי שישי לאחר הקידוש המסורתי בבית הוריו, נהג לנסוע לתל אביב-יפו ולצלם את חיי הלילה והתרבות שלה. לימים תיאר את מועדוני המוזיקה בעיר לסטודיו הצילום הראשון שלו, הכולל מוזיקה, תפאורה ותלבושות שהיו מתחלפים כל שבוע בהתאם לנושא המסיבה במקום. לאחר לימודיו התיכוניים סיים תואר ראשון בתקשורת במכללה למינהל. תחילה כיוון לקריירת צילום בתחום העיתונות, אך לאחר שהגיש עבודת סטאז' אצל צלם מומחה החליט לפתוח סטודיו עצמאי.
קריירה
בשלהי שנות ה-90, בעודו תלמיד תיכון, החל סילוק לנסוע לעיר תל אביב-יפו מדי שישי ולצלם את חיי הלילה שם. את התצלומים הללו איגד לאוסף תמונות דוקומנטריות המתעד את אופייה המודרני של תל אביב כבירת תרבות. פרויקט זה הוצג במתחם התחנה שביפו, ואחר כך גם בגלריית "Bank Die" שבמינכן, גרמניה. בשנת 2014 הציג בתערוכת יחיד בגלריית "טימורה" שבתל אביב את עבודות הדיוקנאות החדשות שיצר. ביצירות אלה עבד סילוק עם אומנים נוספים, שאופרו בדמותם הזקנה, וצילם אותם. בעבודות האיפור הוסיף לארשת פניהם קמטים, כך שיראו מבוגרים הרבה יותר. הוא לקח בפרויקט זה השראה מן הספר "תמונתו של דוריאן גריי" של אוסקר ויילד. סילוק הציג את תעשיית הפרסום כחשוכה, המדכאת את היופי הטבעי, ללא פוטושופ המסתיר פגמים טבעיים, דוגמת נמשים ונקודות חן.
בין השנים 2012–2016 התגורר בניו יורק על ויזת אמן. בתחילה התקבל לתוכנית שהות אמן (רזידנסי) של מאנה קונטימפוררי ארט שבניו ג'רזי, ולאחר מכן שימש כצלם דימויים לציוריו של האמן הישראלי יגאל עוזרי. ב-2013 הציג כמה פורטרטים של דמויות דוגמת פרידה קאלו, במיאמי ארט בזל ביריד "סקופ" שבביתן של גלריה קורידור קונטמפוררי. בשנת 2016 השתתף בפסטיבל ברנינג מן בנבדה, ארצות הברית. במסגרת הפסטיבל, שנמשך כשבוע, בנה מוזיאון אמנות בשם "Rinascita", בקוטר 40 מטרים בהשראת האדם הוויטרובי של לאונרדו דה וינצ'י, בו דיוקנאות של אישים מוכרים מתקופת הרנסאנס. סילוק עטה תחפושת של הדמויות והצטלם בנופים עירוניים רבים באזור מולדתם כמו הערים וינצ'י, פירנצה וטוסקנה. הוא מצא קווי דמיון בינו לבין הדמויות שצילם, ויצר "סגירת מעגל אישית" בינו לבין הדמות. חלק מהאישים שגילם היו לאונרדו דה וינצ'י, ג'וטו די בונדונה, מיכלאנג'לו וסנדרו בוטיצ'לי.[1] ביום השביעי לפסטיבל שרף את המוזיאון כמקובל. תערוכה זו הוצגה שוב במוסקבה ובניו יורק.[2][3][4] את הדיוקנאות הללו כינה בשם "דיוקנאות על-עצמי". את המונח הזה פיתח עוד בשנת 2012 כשהציג בתערוכת "Take It OFF" בגלריית מונטיפיורי מכירות פומביות יצירות דומות דוגמת בנימין זאב הרצל עומד על מרפסת מועדון במסיבה בתל אביב וואן גוך במפתן המוזיאון המטרופוליטן לאמנות, בעת שהוצגה אחת מתערוכותיו, בניו יורק.
מאז חזרתו לישראל סילוק עמל ביצירת אוסף עבודות האמנות הבא שלו, "משפחת ישראל", ספר צילומים בו יכללו תמונות של רגעים מהחיים מכל התרבויות, דתות, עדות, אמונות, טקסים ומנהגים הרווחים בארץ ישראל ויוצגו בספר כאלבום תמונות המשפחתי של ״משפחת ישראל״[5].
