עונת 1956 היא העונה השביעית בה התקיימה אליפות הפורמולה 1 שאורגנה על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). שמונה מרוצים התקיימו במהלך העונה - מרוץ בארגנטינה, מרוץ האינדינפוליס 500, שהתקיים בארצות הברית ושישה מרוצי פורמולה ברחבי אירופה. חואן מנואל פנג'יו זכה בתואר בפעם השלישית ברציפות.
המרוצים בעונה
תקציר העונה
קבוצת מרצדס פרשה מהאליפות בסיום עונת 1955. חואן מנואל פנג'יו, נהגה של הקבוצה, עבר להתחרות עבור קבוצת פרארי. במרוץ פתיחת העונה התקלקלה מכוניתו של פנג'יו, אך הוא ניצח במרוץ לאחר שהחליף מכונית עם לואיג'י מוסו. אל מרוץ סיום העונה הגיע פנג'יו עם יתרון של שמונה נקודות על פני פיטר קולינס והיה זקוק לנקודה אחת בשביל להבטיח זכייה בתואר. פנג'יו נאלץ לפרוש ומוסו סירב לחלוק עמו את הרכב. קולינס, שקיבל הזדמנות לזכות בתואר אם ינצח את המרוץ, החליט לנקוט באקט של ספורטיביות והעביר את מכוניתו לפנג'יו שסיים שני במרוץ וזכה באליפות.
דירוג האליפות
שיטת הניקוד
הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ, במידה ויותר מנהג אחד קבע את זמן ההקפה המהירה ביותר, מחולקת הנקודה באופן שווה בין כל הנהגים שקבעו את ההישג. נהגים שחלקו רכב במהלך מרוץ, קיבלו מחצית מהנקודות, כל אחד. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 5 התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.
| מיקום
|
1
|
2
|
3
|
4
|
5
|
| נקודות
|
8
|
6
|
4
|
3
|
2
|
דירוג הנהגים
הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה
קישורים חיצוניים
.jpg)
