עונת 1955 היא העונה השישית בה התקיימה אליפות הפורמולה 1 שאורגנה על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). מספר המרוצים בעונה צומצם לשבעה - מרוץ בארגנטינה, מרוץ האינדינפוליס 500, שהתקיים בארצות הברית וחמישה מרוצי פורמולה ברחבי אירופה. קבוצת מרצדס הייתה דומיננטית בעונה ונהגיה ניצחו חמישה מתוך שבעת המרוצים. חואן מנואל פנג'יו, ניצח ארבעה מרוצים וזכה בתואר האליפות בפעם השנייה ברציפות. למרות ההצלחה בסיום העונה הודיעה הקבוצה על פרישתה מהתחרות.
קבוצת מרצדס הייתה דומיננטית במהלך העונה וניצחה חמישה מתוך שבעת המרוצים. פרארי הצליחה לנצח בגרנד פרי מונקו לאחר ששלושת רכבי מרצדס נאלצו לפרוש במהלך המרוץ. אלברטו אסקרי, נהגה של קבוצת לנצ'יה, התרסק עם רכבו לתוך הנמל, אך יצא מהתאונה ללא פגיעה[1]. ארבעה ימים לאחר מכן נהרג אסקרי בתאונה שאירעה בעת שערך נסיעת מבחן על המסלול במונזה.
אסון הלה מאן בו נהרג נהג המרוצים פייר לאבק יחד עם 83 צופים הוביל לביטול המרוצים המתוכננים בצרפת, גרמניה, ספרד ושווייץ. האירוע הקשה הוביל לפרישתה של מרצדס מהתחרות, פרישה שנמשכה עד לעונת 2010.
מלבד מותו של אסקרי במהלך העונה נהרג גם מריו אלבורטי שנפגע בתאונה במהלך מרוץ בצרפת, מרוץ שלא נכלל בסבב האליפות. מרוץ האינדיאנפוליס 500 גבה שני קורבנות נוספים - מני איולו, שנהרג במהלך אימון לקראת המרוץ וביל ווקוביץ', שנהרג במהלך המרוץ עצמו.
דירוג האליפות
שיטת הניקוד
הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ. אם יותר מנהג אחד קבע את זמן ההקפה המהירה ביותר, חולקה הנקודה באופן שווה בין כל הנהגים שקבעו את ההישג. נהגים שחלקו רכב במהלך מרוץ, קיבלו מחצית מהנקודות, כל אחד. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון חמש התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.
