הוא היה בנם של מהמט פאשא קפרולו, מייסד משפחת קפרולו, ושל אייסה חטון (Ayşe Hatun), בתו של אציל במקור מקיאג'וק (Kayacık), כפר בחבזה שבאמסיה. הוריו נפגשו כאשר אביו הוצב בקפרו (אנ'), לשעבר קדגרה (Kadegra), שקיבלה את שמה בזכות סבו מצד אימו, שבנה שם גשר (בטורקית: köprü). הוא הפך לחבר במשמר הסולטאן ובילה חלק ניכר מזמנו במסעות צבאיים עם אחיו פאזל אהמט. בזכות גיסו, הווזיר הגדול קארה מוסטפא פאשא (אנ'), הפך פאזל מוסטפא לווזיר השביעי במועצה האימפריאלית, ועד 1683 הוא התקדם לווזיר שלישי. לאחר שקארה מוסטפא הובס בווינה, נשלח פאזל מוסטפא מאיסטנבול. בשנת 1687 מרד צבאי הפך את גיסו אבזה סיאווש פאשא (אנ') לווזיר הגדול ואילץ את הסולטאן מהמט הרביעי להתפטר לטובת אחיו סולימאן השני. פאזל מוסטפא כנראה היה מעורב באופן הדוק בהדחתו של מהמט הרביעי ועלה לדרגת וזיר שני. פוליטיקה סיעתית הביאה עד מהרה להגלייתו מהבירה, והוא ניצל מהוצאה להורג רק בחסדו של השייח' אל-אסלאם. עד 1689 שימש פאזל מוסטפא כמפקד כיוס והערים בכרתיםחאניה והרקליון.[1]
כמו קרוביו, היה פאזל מוסטפא פאשה מנהל מיומן ומפקד צבאי. הוא הלך בעקבות אביו בכך שהרחיק והוציא להורג פקידי ממשל/צבא מושחתים מהסולטנות הקודמת. הם הוחלפו באנשים נאמנים לפאזל מוסטפא פאשה, שגם סייע לאוצר על ידי יישום רשימות צבאיות קפדניות, ובכך מנע מחיילים לגבות את משכורות חבריהם שנהרגו. הוא גם הכריז על גיוס צבאי כללי של נתינים מוסלמים וגייס בני שבטים כורדים ויורוקים, ובכך הגדיל את מספר המגויסים.
רפורמות אחרות הקלו את הנטל של נתיני האימפריה האזרחים. פאזל מוסטפא פאשא קפרולו שינה את כללי מס הגולגולת, ששולם על ידי נתיני האימפריה הלא-מוסלמים, על ידי החזרת המדיניות של גביית מיסים על מבוגרים בודדים (במקום הערכה קולקטיבית, שפגעה בקהילות שאוכלוסייתן פחתה עקב מלחמה וגורמים אחרים). פאזל מוסטפא פאשה גם הקל על מתן אישורים לתיקון או בנייה מחדש של כנסיות נוצריות.
לאחר שסבל מסיעתיות בחצר הסולטאן ובממשלה, ניסה פאזל מוסטפא פאשה להגביל את מספר הווזירים במועצה האימפריאלית. כדי להילחם בניצול הכוח לרעה של רשויות מקומיות ואזוריות, הוא הקים מועצות של אצילים במחוזות, תוך דוגמה לממשלה הקיסרית. ההשפעות מרחיקות הלכת של הרפורמות המנהליות שלו נמשכו עשרות שנים.
המערכה הצבאית של פאזל מוסטפא פאשה משנת 1690 הביאה להצלחות נוספות, עם כיבושם מחדש של ניש, וידין, סמדרבו וגולובץ (אנ'). לאחר מכן הוא הטיל מצור על בלגרד, תוך שימוש ב-40,000 חיילי רגלים ו-20,000 פרשים. ב-8 באוקטובר, לאחר שמחסן התחמושת של המגינים הושמד בפיצוץ, נכנע המפקד ההבסבורגי. כיבושה מחדש של בלגרד, שנכבשה במקור על ידי העות'מאנים ב-1521 אך נכבשה מהם על ידי ההבסבורגים ב-1688, נתנה תקווה לעות'מאנים שניתן יהיה לתקן את התבוסות הצבאיים שלהם בשנות ה-1680, כולל אובדן הונגריה וטרנסילבניה.
התקווה התגלתה כמתעתעת. ב-19 באוגוסט 1691, נהרג פאזל מוסטפא פאשה במצח מכדור במצח בקרב סלנקמן (אנ') (צפונית-מערבית לבלגרד). העות'מאנים ספגו תבוסה הרסנית מידי לודוויג וילהלם, מרקיז באדן-באדן, המפקד העליון של הצבא הקיסרי בהונגריה, שכונה "טורקנלואיס" (Türkenlouis, "לואיס הטורקי") בשל ניצחונותיו. התבוסה בסלנקמן, שכונתה "הקרב העקוב מדם של המאה" על ידי בני התקופה, עלתה בחייהם של 20,000 איש והמפקד הצבאי המוכשר ביותר של העות'מאנים.
פאזל מוסטפא פאשה היה החבר החמישי במשפחת קפרולו שכיהן כווזיר גדול. לאחר מותו, ספגה האימפריה העות'מאנית תבוסות נוספות. עד 1695 נותרה לעות'מאנים רק פיסת שטח אחת בהונגריה.
