הטורניר הראשון התקיים בשנת 1922, כאשר סוכמו בו הסטנדרטים, והאיחוד לפאדל טניס ארצות הברית הוקם כשנה לאחר מכן ב-1923. למרות שהאיחוד הלאומי לפנאי לא הכניס את המשחק לרשימת ענפי הספורט, עד שנת 1941 הספיקו לשחק את הפאדל טניס בכמעט 500 ערים ברחבי ארצות הברית. מאז ועד היום ממשיכים להתקיים טורנירי אליפויות לאומיים של הפאדל ברחבי ארצות הברית. המצאה מחודשת מאוחרת יותר של הפאדל היא הפלאטפורם טניס.
שכיחות
כיום קיימים שלושה מרכזים "אמיתיים" של פאדל טניס בארצות הברית (כלומר לא מגרש טניס שהוסב לפאדל טניס, לדוגמה):
במזרח - חמשת הרבעים של ניו יורק ובכמה מהחופים של לונג איילנד
היחס לפאדל טניס משתנה בין המזרח למערב, כאשר בניו יורק המשחק עדיין נתפס כהקדמה לטניס, הוא נפוץ יותר בקרב ילדים ואילו טניס נחשב למשחק של הבוגרים, בעוד שבדרום קליפורניה ובפלורידה משחקים כלל הגילאים.
על המשחק
את הפאדל טניס משחקים במגרש חוץ או במגרש מקורה, עם רשת נמוכה מזו המצויה במגרש טניס רגיל, וגודלו הוא כ-80% ממגרש טניס. ההבדל הגדול בין הפאדל טניס לטניס מבחינת ציוד הוא הדיקט של הפאדל טניס, שעשוי מעץ למינציה, ובדרך כלל גם מחורר בצורת האות U, והכדור הרך והספוגי.
חוקי המשחק ומהלכו
חוקי המשחק דומים לאלו שבטניס ומהלכו זהה, למעט העובדה שבמשחק בין בוגרים מותרת הגשה אחת בלבד, כאשר אם הכדור יוצא אל מחוץ למגרש המגיש מאבד את הנקודה, בעוד שבמשחק בין ילדים מותר להגיש פעמיים ולשחק על מגרש קטן יותר.
