ערבית מצרית (العَرَبى المَصرى, אֶל-עַרַבִּי אל-מַסְרִי; גם اللهجه المصريه, אֶל-לַהְגַה אל-מַסרֶיַּה) הוא הלהג הערבי המדובר בצפון עמק הנילוס, כלומר באזור בירתמצריםקהיר ומצפון לה – בדלתה של הנילוס, בעיר אלכסנדריה וסביבתה. מדריך השפות "אתנולוג" מעריך את מספר דוברי הערבית המצרית ב-54 מיליון נפש בערך (נכון ל-2006), אולם סביר להניח כי כל 77.5 מיליון תושבי מצרים מדברים ערבית מצרית ולו במידה מעטה.[1]
זהו הלהג העיקרי המדובר במצרים, כך שגם תושבי אזורים אחרים של מצרים מסוגלים בדרך-כלל להתבטא בו. מלבד הערבית הספרותית, זהו הלהג הערבי המוכר ביותר בעולם הערבי, זאת בשל השפעתה התרבותית הרבה של מצרים. הערבית המצרית היא השפה המשמשת בדיאלוגים בסרטים, במחזות ובתוכניות טלוויזיה המופקים במצרים, ומופצים בקהילות ערביות ברחבי העולם. כמו כן, מצרים הייתה במשך שנים רבות מרכז ההשכלה הגבוהה בעולם הערבי – תושבי ארצות ערב יצאו ללמוד במצרים, ומורים מצרים יצאו ללמד בקהילות ערביות מחוץ למצרים. לפיכך, ערבים רבים מבינים ערבית מצרית ולפעמים אף מסוגלים להתבטא בה, גם במקרים שבהם הלהג שהם משתמשים בו בחיי היומיום שונה במידה ניכרת.
סיווג
הערבית המצרית נחשבת לאחד הלהגים המזרחיים של השפה הערבית. אף שהיא שונה במידה ניכרת מן הלהגים המדוברים בלבנט ובעיראק וכן מהלהגים הבדואיים המדוברים בסיני, בנגב, בחצי האי ערב ובאזור המפרץ הפרסי, היא דומה להם יותר מאשר ללהגים המדוברים בצפון-מערב אפריקה (הלהגים המערביים). המאפיין המובהק ביותר המבדיל בין הלהגים המזרחיים למערביים הוא אופן הנטייה של צורת העתיד בגוף ראשון (אני/אנחנו) – אכתב/נכתב בלהגים המזרחיים, לעומת נכתב/נכתבו במערביים. מבחינה זאת שייכת הערבית המצרית ללא ספק ללהגים המזרחיים.
פונולוגיה
המאפיין הבולט ביותר של הערבית המצרית הוא אופן הגיית העיצור המסומן באות ج. בערבית מצרית עיצור זה נהגה [ɡ] (כמו האות גימ"ל בעברית), בעוד בשאר הלהגים הערביים הוא נהגה [dʒ] או [ʒ] (כמו ג' בשם ג'ורג', או כמו ז' בשם ז'אק). הבדל זה בהגייה ניכר גם כשדוברי ערבית מצרית מדברים ערבית ספרותית, כך שאפשר לזהות את מוצאו המצרי של הדובר אפילו בנסיבות שבהן מקפידים לדבר בערבית ספרותית בלבד.
העיצור המסומן באות ق נהגה כ-/ʔ/ ("סותם סדקי", כמו אל"ף במילה "קופאים"), אולם במילים השאולות מערבית ספרותית הוא נהגה כ-/q/. מבחינה זו דומה הערבית המצרית ללהגים הערביים המדוברים בערים הגדולות של הלבנט.
תחביר ומורפולוגיה
המאפיין התחבירי המובהק ביותר של הערבית המצרית הוא מיקומן של מילות השאלה במשפט. בערבית מצרית מילות השאלה נשארות במקומן (in situ) ואינן נעות לתחילת המשפט. תכונה זו ירשה הערבית המצרית מן השפה הקופטית שדוברה בצפון מצרים עד ראשית המאה ה-12, ובדרום מצרים אף מאוחר יותר.
לדוגמה:
בכתב ערבי
בתעתיק
תרגום מילולי
תרגום
راح مصر إمتى؟
רַאח מַס'ר אֶ֫מְתַא?
[ˈɾɑːħ ˈmɑsˤɾ(e ˈʔ)emtæ]
הולך מצרים מתי?
מתי (אתה) נוסע למצרים?
راح مصر الخميس.
רַאח מַס'ר אֶל-חַ'מִ֫יס.
[ˈɾɑːħ ˈmɑsˤɾ elxæˈmiːs]
הולך מצרים יום-חמישי.
(אני) נוסע למצרים ביום חמישי.
המילה "אֶמְתַא" (מתי) שמחליפה בשאלה את תיאור הזמן "אֶל-חַ'מִ֫יס" (= ביום חמישי), נשארת במקום שבו מופיע תיאור הזמן ואינה נעה לתחילת המשפט, כפי שקורה בעברית, בשפות אירופיות, וכן ברוב הלהגים האחרים של ערבית. במשפט השאלה: مين راح مصر؟[ˈmiːn ˈɾɑːħ ˈmɑsˤɾ] (מִין רַאח מַס'ר? = מי נוסע למצרים?) מילת השאלה מופיעה בתחילת המשפט, כיוון שהיא מחליפה את הנושא של המשפט, שממילא אמור להופיע בתחילת המשפט. השוו לתשובה: نورى راح مصر, [ˈnuːɾi ˈɾɑːħ ˈmɑsˤɾ]. (נ֫וּרִי רַאח מַס'ר. = נורי נוסע למצרים.)
בערבית מצרית נפוצה מאוד התחילית "חַ-" [ħæ~ħɑ] (נהגית גם "הַ-" [hæ~hɑ], ונכתבת حـَ או هـَ) לציון פעולה שתתרחש בעתיד. התחילית הזאת מתפקדת באופן דומה לתחילית "סַ-" (سـَ) בערבית ספרותית, ומשערים שהיא קיצור של המילה راح ("ראח"=הולך) שמציינת זמן עתיד בלהגים ערביים אחרים. לדוגמה:
בכתב ערבי
בתעתיק
תרגום מילולי
תרגום
استنا وشوف هيقول ليك ايه.
אֶסְתַ֫נַּא וּש֫וּף הַיְא֫וּל לִיכּ אֵ֫יה.
[esˈtænnæ wˈʃuːf hæjˈʔuːl ˈliːk ˈʔeː]
חכה וראה ה-יגיד לך מה.
חכה וראה מה (הוא) יגיד לך.
כינויי הרמז בערבית מצרית מופיעים אחרי שם-העצם, ולא לפניו כמקובל בלהגים אחרים של ערבית. לדוגמה:
