מול נולד באימפריה הרוסית ובהיותו בן 17 היגר עם משפחתו לארצות הברית[1]. הוא למד הנדסה והיה פעיל ציוני. בוועידה של ציוני אמריקה בבולטימור ביוני 1917 היה בין מייסדי ארגון של מהנדסים ציוניים שבקשו לסייע בבניית ארץ ישראל[2] והתמנה לנשיא הארגון[3]. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוא ביקר בארץ ישראל והיה בירושלים בעת מאורעות תר"פ. הוא חזר לאחר מכן לארצות הברית[4] ובמרץ 1921 עלה לארץ ישראל עם משפחתו לכהן כנציג קהילת ציון אמריקאית[5]. בקיץ 1921, כשכבר היה בירושלים, עזב את התנועה הציונית יחד עם שאר חברי קבוצת ברנדייס[6].
לאחר הקמת החברה הכלכלית לארץ ישראל בשנת 1925 האריך נשיא החברה, ברנרד פלקסנר, את כהונתו של מול כמנהל בנק ההלוואות בעוד מספר שנים[11] ובמקביל מינה את הארי ויטלס למנהל הבנק לקואפרציה. דמותו הדומיננטית כמנהל הבנק הביאה לכך שהבנק נודע בציבור כ"בנק מול"[12]. במחצית השנייה של שנות ה-20 היה מול מעורב בהקמת שכונת ברנדייס בחדרה[13]. מתיישבי השכונה כונו "מוליסטים", על שמו של מול. בתקופה זאת הקדיש מול את רוב מאמציו בחברת גב ים ופרויקטים אחרים בהם פעל כשליח החברה הכלכלית בארץ ישראל והניהול של בנק ההלוואות נעשה בפועל על ידי סגנו.
במקביל לעבודתו השתתף מול בפעילויות ציבוריות שונות[14]. הוא היה במועצה המפקחת על בית היתומים של ישראל בלקינד שהוקם בשנת 1923[15], ובשנת 1925 הוא לקח חלק בסילוקו של בלקינד, בעקבות תלונות שעלו על התנהלותו[16][17]. בנוסף הוא היה ממנהלי קרן הלוואות לנזקקים של הג'וינט[18].
במהלך השנים נתגלעו חיכוכים בין מול ועובדים אחרים, בהם הארי ויטלס. מול לא היה מרוצה מהתנהלות החברה והתלונן על כך בין השאר במכתב ללואי ברנדייס. בשנת 1933 שלחה הנהלת החברה שליח לארץ ישראל לברר את העניינים. בעקבות זאת סירבה החברה לתנאים שדרש מול והוא התפטר[19].
על עבודתו כתב סגנו בבנק להלוואות, מנחם פרידן:
"במשך כחמש עשרה שנים הוא עבד באינטנסיביות וללא חת. ... הוא בנה שכונות מגורים בערים ובכפרים. הוא הגדיל את עבודת התאגיד כמה מונים ... והניח בסיס פיננסי איתן לחברת גב ים שפתחה את אדמות מפרץ חיפה. ... בזכות האנרגיה הגדולה של מול, הפעילות של התאגיד גוונה והתרחבה: דיור עובדים, שכונות עירוניות, בניית בניינים, פיתוח בנקים והלוואות לתעשייה. בדרך זו הוא סייע בפיתוח התעשייתי של ארץ ישראל."
באמצע שנת 1934 הוא מונה למנהל מייסד של בנק האיכרים[20] ובתפקידו זה עבר בין המושבות כדי למכור את מניות הבנק לאיכרים[21].
בשנת 1939 מונה על ידי נשיא הוועד הלאומי, פנחס רוטנברג, כבא כוחו לטיפול בסכסוכי עבודה בענף הפרדסנות[22].
במאי 1942 מונה לעוזר מנהל הייצור המלחמתי של ממשלת המנדט[23][24]. בשנת 1943 הוא עבד במחלקת השיקום[25], בשנת 1944 הוא היה אחראי לסקר התעשייה הממשלתי[26] במחלקת הפיתוח[27] ובתחילת 1945 מונה ליועץ טכני למנהל השיקום של הממשלה[28][29]. בשנת 1947 בעת ביקור בארצות הברית, לאחר שפרש מעבודתו הממשלתית, ניהל דיונים על יבוא בתים מוכנים מארצות הברית לארץ ישראל[30].
חיים אישיים
בשנת 1909 נישא לאיזבלה ונולדו להם בן[31] ובת. לאחר פטירתה, בפברואר 1928[32], נישא לסופיה ברגר שהכיר בעבודה[33].
בשנות ה-30 רכש אדמות בצפון נתניה (כ-15 דונם בין שדרות ניצה, רחוב שאול המלך ושלמה המלך של היום) ובנה במקום את ביתו[34]. עד שנות השבעים של המאה העשרים נקרא האזור "שכונת מול" אך מאוחר יותר נשכח השם והיום נותר רחוב חד סיטרי קטן הקרוי על שמו.
