עמוס חץ (נולד בשנת 1933 בתל אביב) הוא כוראוגרף, רקדן, מנהל אמנותי, כותב תנועה, צייר, רשם ומייסד החוג לתנועה באקדמיה למוסיקה ומחול.[1]
ביוגרפיה
חץ נולד ב-1933 בתל אביב וגדל בקריית חיים, בן לחיים ושבע. אחיו הוא שמואל חץ שהיה מפקדה הראשון של טייסת האחת ונהרג במלחמת ההתשה. עמוס החל לרקוד בגיל 12, ריקודי עם במושב בן-שמן ובהמשך בקיבוץ שפיים, שבו בילה את עיקר נעוריו. בקיבוץ שפיים פגש במהלך ריקודי-עם את מי שתהיה מורתו לעתיד - גרטרוד קראוס.[2]
בשל רשרוש בלב נדחה גיוסו לצה"ל במספר שנים, שאותן ניצל ללימודים בסמינר הקיבוצים בחוג שנקרא באותם ימים "תרבות הגוף"; שם נחשף לראשונה ללימוד תנועה אצל לוטה קריסטלר, תלמידתה של אלזה גינדלר, ושם גם פגש את המורה המפורסמת גרטרוד קראוס. חץ שירת בצבא כצייר, ותוך כדי השירות סיים לימודים במכון "אבני", ובהמשך למד תנועה אצל משה פלדנקרייז.[2]
באותן שנים החל ללמוד אצל נועה אשכול ותלמידה הארכיטקט אברהם וכמן, שם התוודע לכתב התנועה אשכול-וכמן שפיתחו השניים. בשנת 1965 קיבל את שרביט ההוראה מידי אשכול, והצטרף לצוות המורים בפקולטה למחול שבאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, אשר בה אף ייסד את "החוג לתנועה ולכתב תנועה" בראשית שנות השמונים, שבראשו עמד עד לפרישתו בשנת 2001.[1][2][3]
חץ התחיל את עבודתו האמנותית בראשית שנות השבעים. בשנת 1972 ייסד את האנסמבל לריקוד "תנועות" שאיתו הוא מופיע בישראל, באירופה ובארצות הברית. בשנת 1984 הופיע ב"פסטיבל ישראל" ובשנת 1989 ייסד את "פסטיבל ריקודי חדר", פסטיבל לריקוד קאמרי, שבמסגרתו מופיעים רקדנים מישראל ואורחים מחו"ל. בשנים 1991–1992 היה חבר במוסד ללימודים מתקדמים בברלין, שאותה אימץ כמרכז חיי היצירה שלו כרקדן וככוריאוגרף.[4][5]
חץ נחשב לדמות מובילה ומשפיעה בתחום התנועה והמחול בישראל ובעולם. הוא יצר חיבור מיוחד בין המחול, התנועה והכוריאוגרפיה, ותרם רבות לגישה האנליטית לניתוח התנועה של כתב התנועה אשכול-וכמן, וההתייחסות לגוף ולתנועותיו של פלדנקרייז. חץ זכה במהלך השנים לפרסים והוקרות על מפעל חייו בתחום המחול ובחקר התנועה.[6]
פסטיבל ריקודי חדר
פסטיבל ריקודי חדר שנוצר ביוזמתו של חץ, מתקיים בתל אביב ובירושלים ופועל ברציפות מאז שנת 1989. הפסטיבל התקיים לראשונה בגלריה בוגרשוב בתל אביב ובאולם ספורט בבית ספר ברחוב נרקיס בירושלים בהפקתה של דיאנה שואף. את הפסטיבל יצר חץ לדבריו "כדי לתת במה וסביבה אוהדת לאנשים שיצאו מהאקדמיה והתחילו לחפש את דרכם". הפסטיבל שואף ליצור חוויית תנועה אינטימית שבמרכזה רקדנים או אנסמבלים קטנים המופיעים באולם שבו אין חיץ בין הבמה לצופים. הריקודים כולם מנסים להחזיר את הבכורה לרקדן המחבר והמבצע, וכן לבדוק דרכי יצירה חדשות ושפות ריקוד אשר שמות דגש על יחס קרוב בין רוקדים וצופים. הדגש שנותן פסטיבל "ריקודי חדר", הוא בריקוד כאמנות עצמאית ובלתי תלויה באמנויות הבמה האחרות - בין אם מדובר בעיצוב תפאורה או בצירוף טכנולוגיות ומדיות חדשות.
במשך השנים טיפח הפסטיבל גילויים עצמאיים שונים של ריקוד קאמרי, מתוך רצון להציב את הפסטיבל בתוך העשייה המחולית העכשווית. בכל שנה יש נושא שונה המאיר את תוכני הפסטיבל – רעיון או מושג אשר משמשים כעדשה אל מולה או דרכה נוצרות העבודות. דגש מיוחד הושם על אמנים המבקשים להבין ולהגדיר את כלי היצירה שלהם ועל עבודות שבהן יש שיתוף פעולה בין יוצרים, מתוך אמונה שהשיתוף מביא איתו את הרחבת שפת הריקוד ובכך גם את קרבתו של הקהל. מתוך הכרה בחשיבותו של שיח על אודות החיבור שבין חוויה תנועתית לבין חישה, תאוריה ומחשבה, מתקיים לצד ההופעות כנס שנתי שבו מציגים הרקדנים את מחשבותיהם בזיקה לעבודתם ומומחים מתחומים שונים מעשירים את הדיון המחולי מזוויות נוספות.
לאחר 23 שנה בהן הוביל חץ את הפסטיבל, ב-2012 הצטרפה אליו ליאור אביצור כמנהלת אמנותית שותפה. החיבור בין השניים הציע צירים נוספים לאוצרות הפסטיבל והיווה עבור השניים הזדמנות לבחון מחדש סוגיות שונות בעבודתם.[7][8]
על יצירתו
המשורר חזי לסקלי, מבקר המחול של "העיר" כתב עליו ב-1986: "הקבוצה המעניינת ביותר הפועלת כעת בירושלים היא של חץ. היא עוסקת במחול טהרני, צורני ושכלתני מבית מדרשה של נעה אשכול. חץ הוסיף לסגנונה הרבה משלו והתוצאה פחות חמורת סבר ויותר גמישה מזו של המורה הגדולה. מקווים שחץ יגיע לתל אביב, שלא רק הירושלמים יתמוגגו".
כעבור מספר שנים כתב עליו שוב: "חץ, מאנשי הכת הכמעט סודית של נעה אשכול, הקים ב–1972 אנסמבל משלו. זהו חץ ישיר היוצא מהתנועה הטהורה, נטולת התוספות המיותרות והקישוטים שפיתחה המורה הגדולה נעה אשכול מתוך כתב התנועה שלה ושל וכמן. זהו מחול פוסטמודרניסטי במלוא מובן המושג. אפשר לקשר אותו למחול הפוסטמודרניסטי הטהרני של יוצרים חשובים משנות ה–60 כמו איבון ריינר, לוסינדה צ'יילדס ולורה דין, אך למעשה המחול של אשכול וחץ הוא מחול אותנטי לחלוטין, חף מהשפעות זרות, שצמח כאן כמו נס מקומי שרק בעוד זמן יבינו את גדולתו".[1]
פרסים
- 1999 - פרס ירושלים לאומנות המחול
- 2013 - פרס מפעל הפיס על מפעל חיים ע"ש לנדאו
- 2014 - פרס שרת התרבות למפעל חיים.
קישורים חיצוניים
- ארכיון עמוס חץ, בספרייה הלאומית
- כתבי עמוס חץ בפרויקט בן-יהודה
- מידע על עמוס חץ בקטלוג הספרייה הלאומית
- עמוס חץ, "כתב-התנועה אשכול-וכמן מחקר, הוראה, ריקוד", בתוך: מחול בישראל 1987/88, 1987, עמ' 48–51.
- שירן גל, "כשהמוזיקה והריקוד מתגרשים", 6 בדצמבר 2017.
- מרית בן-ישראל, על פסטיבל "ריקודי חדר 2015", בתוך הבלוג "עיר-האושר.
- פסטיבל ריקודי חדר - על הפסטיבל ה-29.
- פרסי אומנויות ומדעים,(הקישור אינו פעיל) עמוס חץ מזוכי הפרס, בתוך אתר מפעל הפיס, 2013.
- שיחות על המחול הישראלי עם עמוס חץ, בתוך יוטיוב, 31 ביולי 2017.
- עמוס חץ, ביולוגיה אישית, בתוך יוטיוב, 24 בספטמבר 2016.
- עמוס חץ, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ 1 2 3
שיר חכם, חץ בלבו: עמוס חץ הוא האאוטסיידר הנצחי של המחול הישראלי, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2013
- ^ 1 2 3 מאיה נחום-שחל, לא מפסיק לזוז: הכוריאוגרף עמוס חץ עדיין רוקד, באתר כלכליסט, 5 בדצמבר 2016
- ^ ההיסטוריה של הפקולטה למחול, באתר האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים
- ^ פניה עוז-זלצברגר, ישראלים, ברלין, כתר הוצאה לאור, עמ' 37, 2001
- ^ פרסי אמנויות ומדעים, באתר מפעל הפיס(הקישור אינו פעיל)
- ^ דן רונן, דן רונן: פרס לנדאו לפרופ' עמוס חץ -בן קרית חיים, באתר חופשי של בני קרית חיים, 8 לדצמבר 2013(הקישור אינו פעיל)
- ^ פסטיבל ריקודי חדר ה-29
- ^ מרב יודילוביץ', פסטיבל "ריקודי חדר" ה-23 ייפתח בסוף נובמבר, באתר ynet, 27 בנובמבר 2011
