|
עליזה גרינברג
עליזה גרינברג (כ"ו בחשוון ה'תרפ"ז, 3 בנובמבר 1926 – כ"ג בתמוז ה'תשפ"ד, 29 ביולי 2024; נודעה בשם העט: עין טור מלכא) הייתה משוררת ישראלית.
ביוגרפיה
עליזה גרינברג נולדה כעליזה גורביץ, בת לרוזה ודוד גורביץ ואחות לרות תמיר (רעייתו של שמואל תמיר). היא גדלה בשכונת תלפיות שבירושלים. גורביץ החלה לכתוב שירים כבר בנעוריה, ובהיותה בת 15 פורסמו שניים משיריה.
כשהייתה בת 17 נפצעה בגבה בעת טיול, והפציעה הגבילה את כושרה הגופני. ידידה מרדכי שלו, שהתגורר ברחביה, הצטרף ללח"י בשנת 1945, ובעקבותיו הצטרפה אף היא לארגון,[1] ואחדים משיריה פורסמו בעיתוני הלח"י. בהוראת לח"י עבר שלו לתל אביב, ובעקבות געגועיו לעליזה עברה גם היא לתל אביב, והשניים התגוררו בחדר שכור ברחוב המלך ג'ורג'. במלחמת העצמאות שירתה בבית חולים צבאי לכוחות הלח"י בליפתא שבירושלים. לאחר ההפוגה השנייה בקרבות מלחמת העצמאות עברה לתל אביב. בהיותה בתל אביב התוודעה למשורר אורי צבי גרינברג, שהיה נערץ עליה, בפגישתו עם לוחמי לח"י. הפגישה נערכה בבית משפחת ייבין, אצלה התגורר המשורר. בצאתה מהבית הוא אמר: "זאת היא האישה!". אמירה זו נודעה לעליזה גרינברג רק כעבור שנים מפיו של זאב ייבין, בן המשפחה.
היא נישאה למרדכי שלו בסוף 1948, וכעבור שנה התגרשו בהסכמה, לאחר שעליזה בגדה בבעלה הטרי ופיתחה קשר רומנטי עם המשורר אורי צבי גרינברג, שהיה מבוגר ממנה ב-30 שנה.
בשנת 1950 נישאה לאורי צבי גרינברג, לו נותרה נשואה עד למותו בשנת 1981. במהלך שבע שנות נישואיהם הראשונות נולדו לבני הזוג חמישה ילדים:[1] חיים צבי, בת שבע שלום ציון, רבקה חבצלת לב ציון, יוכבד רחל בת ציון ודוד יהונתן. המשפחה התגוררה זמן מה בתל אביב, אחר כך בירושלים, ובשנת 1954 עברו להתגורר ב"שיכון ותיקים" ברמת גן, בבית שבנו על מגרש שהעניקה העירייה למשורר.
שם העט "עין טור מלכא" ניתן לה על ידי בעלה, על-שם היישוב היהודי "טור מלכא" (הר המלך), שהתקיים בימי חורבן בית שני סמוך לירושלים, במקום שבו נמצאת כיום שכונת א-טור.
שם-עט נוסף שהשתמשה בו הוא "בת עין".[2]
נפטרה ב-29 ביולי 2024[1] והובאה לקבורה בהר הזיתים, בסמוך לקברו של אורי צבי גרינברג.[3]
פרסים
בשנת 2006 זכתה במשותף עם דן מירון בפרס עקביהו מטעם המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום השירה.
ספריה
- שירת הבארות, 1972
- קן של זרדים, תל אביב, 1989
- אשמורה השלישית, רישומים: אורי צבי גרינברג, תל אביב, 1989
- שובי נפשי לתכלתך, אסיף של שירים, כולל את שלושת הספרים הקודמים ואוסף שירים חדש – שער חריסית, מוסד ביאליק, ירושלים, 2004
- בִּין בינותינו, 2016
לקריאה נוספת
- משה גרנות, האל, המולדת, והמחרפים נפשם עליה, על ספר שיריה של עין טור-מלכא "שובי נפשי לתכלתך", מאזנים, ע"ט/3, 2004, באתר JSTOR
- "לא צריך להחמיר איתי, אני יותר חמוּרה" שיחה עם עין טור-מלכא (מראיין: יהודה ויזן), דחק ח', 2017, עמ' 36–65
מאמרים שפרסמה
- אורי צבי גרינברג: הארות לשירתו, נדפס בהמתכונת והדמות, תש"ס 2000
- בלי הפרדה בין הלירי והמדיני: הארות לספר אקדמות לאצ"ג – דן מירון, נדפס במאזנים ע"ז/2, תשס"ד 2004. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- הארות לשירת אורי צבי גרינברג: "אהבת-נפש-בשמת-עלומנו", מאזנים ס"ד/3, תש"ן 1990. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- שירי "כרוניקה שחורה/קרע הברית" מתוך "ספר הקטרוג והאמונה", צפון ה', תשנ"ח 1998
- "שירת המורדים": הארות לשירת אורי צבי גרינברג, נתיב 11/3, תשנ"ח 1998
- במלואת מאה ועשרים שנה להולדתו של אורי צבי גרינברג, דחק ח', 2017, עמ' 66–69
קישורים חיצוניים
- עין טור מלכא, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- עליזה גרינברג, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- דליה קרפל, 79 שנים של בדידות, באתר הארץ, 30 ביולי 2005
- עליזה טור מלכא על אצ"ג, באתר "העברים"
- עליזה גרינברג, דף שער בספרייה הלאומית
- עליזה גרינברג, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- שיריה באתר הארץ | בָּעֳבִי הַדּוֹרוֹת רוּחַ קְרָב הוֹמָה / לְבַשׁ עֹז יִשְׂרָאֵל! (2018) | רוח עיוועים (2019) | המקום (2020) | רסיסים (2020) | עַל גֻּלַּת־מָיִם (2020) | הכנף בנגוהות (2021) |
 תמר וולף־מונזון, מה הִרבָּה לבי להתדפק על קירות השמַיִם, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2024- אילן ברקוביץ', חופשייה ברוח, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2024
- מירון איזקסון, פעם היא לא היתה מדברת כך, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2024
- אורית מיטל, אל המוות משתפכים החיים, באתר ynet, 9 באוגוסט 2024
על ספריה:
הערות שוליים
|
|
