מאז הקמתה ועד להקמת עוצבת הגליל, מפקדת החטיבה ישבה בבירנית. מאז הקמת עוצבת הגליל שמפקדתה התיישבה בבירנית, מפקדת החטיבה עברה ליישוב שומרה הסמוך, שם היא יושבת בבסיס סביב מצודה בריטית שהייתה חלק מגדר הצפון.
עד מעט לאחר מלחמת יום הכיפורים היה מחוז מירון אחראי על פעילות הביטחון השוטף בגבול לבנון ממורדות החרמון ועד ראש הנקרה. עם התגברות פעילות המחבלים לאחר המלחמה, חולקה גזרת גבול הלבנון לשתי גזרות חטיבתיות: מחוז מירון שהיה אחראי על הגזרה המזרחית הפך לחטיבה מרחבית 769 ואילו בגזרה שממושב אביבים ועד לראש הנקרה הוקם ביוני 1974 חטמ"ר בירנית. בראשו הועמד אל"ם אליעזר רם, שהיה סמח"ט גולני בסוף מלחמת יום הכיפורים.
קציני מטה החטמ"ר שירתו קודם לכן כקציני מטה מפקדת חטיבת החרמונים שהוקמה בנובמבר 1973 ופורקה ביוני 1974. במאי 1974 התמנה אל"ם בנימין בן אליעזר ('פואד') לפקד על יחידה 300, יחידת המיעוטים. היחידה שכללה את גדוד חרב ואת פלוגת הסיור 244 הייתה אחראית על הבט"ש בגזרת החוף בין חיפה לראש הנקרה. מפקדת היחידה הייתה ממוקמת במחנה 'שרגא'. בדצמבר 1974 הוחלט במטכ"ל להקים את חטמ"ר 300 על ידי איחוד חטמ"ר בירנית עם יחידה 300.
מלאכת ההקמה הוטלה על כתפיו של אל"ם בן אליעזר וסגנוגדליה בן דור. בשנים 1975 - 1976 הוקמה החטיבה על בסיס גדוד 300, פלס"ר 244 ושלושה גדודי מילואים על טהרת הלוחמים הדרוזים, יוצאי היחידות הסדירות של החטיבה. בגזרת החטיבה שירתו גם גדודי מילואים אחרים, ויחידות ארטילריה. עד מבצע ליטני עסקה החטיבה בבניית יחידותיה, בבלימת פעילות המחבלים שניסו לחדור מלבנון, בהקמת גדר ההתראה האלקטרונית, בקשירת הקשרים עם הנוצרים בדרום לבנון ובסיוע באימונם. סייע למח"ט בהקמת גדודי המילואים הדרוזים, סא"ל סעיד עבד אל-חק, שהיה הקצין הדרוזי הראשון שהועלה לדרגת אל"ם.
קצינים דרוזים רבים ששירתו באותה תקופה בחטיבה 300 כמפקדי גדוד חרב ויחידה 300 הועלו מאוחר יותר לדרגות בכירות ושירתו בצה"ל בתפקידים שונים כמו: תא"ל האיל סלאח, אל"ם גדעון עבאס, אל"ם גדעון מזייד, האלוף יוסף מישלב. אל"ם בן אליעזר פעל להקטין את מעורבות נכבדי העדה בענייני היחידה. מחליפו, אל"ם גדעון המאירי, שירת קודם לכן כסמח"ט 300. הוא פיקד על היחידה בשנים 1976–1977. גולת הכותרת של פעילותה בתקופה זו היה "מבצע ליטני" ב-1978, שבו לראשונה בתולדותיה השתתפה היחידה באופן פעיל במבצע מלחמתי רחב של צה"ל ולאחר לחימה לכיבוש דרום לבנון הייתה במשך חמישה חודשים האחראית לגזרה שמדרום לעיר צור.
עם פתיחת חילות נוספים בפני בני עדות המיעוטים הוחלט בינואר 1982 כי העוצבה לא תהיה מורכבת יותר רק מחיילי מיעוטים, אלא תהיה יחידת חי"ר רגילה. לפי החלטה זו, החיילים הדרוזים החלו משרתים ביחידות צה"ל השונות כמעט ללא הגבלות.
בבוקר ה־12 ביולי, סמוך לשעה 09:00 בבוקר, תקף החזבאללה בפצצות מרגמה ורקטות את יישובי הצפון. בתקיפה נפצעו 11 חיילים ואזרחים ישראלים, חלקם במצב קשה.
בשעה 09:05, חוליה של חזבאללה פרצה את גדר המערכת באזור זרעית בגזרת החטיבה, חדרה לשטח ישראל סמוך למוצב ליבנה (שלא היה מאויש) ותקפה בטילי נ"ט ובנשק קל שני כלי רכב צבאיים מסוג האמר שהיו בסיור על קו הגבול, הרגה שלושה חיילי צה"ל שהיו בהם, וחטפה שני חיילי מילואים - אהוד גולדווסר ואלדד רגב. החוליה נסוגה לשטח לבנון עם שני החטופים. טנק צה"לי שנכנס ללבנון במטרה לאתר את החטופים, עלה על מטען גחון וארבעת אנשי צוותו נהרגו. בניסיון לחלץ את הגופות מהטנק, נהרג חייל נוסף מירי צלפים.[1]
ביום השלישי למלחמת חרבות ברזל נהרג סגן מפקד החטיבה, סגן-אלוף עלים עבדאללה ביחד עם הקשר של המח"ט, רס"ל ג'ואד עאמר, ולוחם יחידת אגוז במילואים רס"ר גלעד מולכו, בהיתקלות עם מחבלים שחדרו מגבול לבנון לשטח ישראל.
תג החטיבה
עיצוב התג משקף את האזור הגאוגרפי שנמצא בתחום האחריות של החטיבה (גבול ההר והים). באוקטובר 2015, כאשר נסגר "גדוד חרב", התווסף לתג סמל הגדוד שתי חרבות עם מגן דוד, על מנת לשמר ולהוקיר מורשת הגדוד.
.jpeg){kind=small}
