"תערוכת הגופות", כפי שהיא מכונה בישראל, עושה שימוש בגופות מקוריות של בני אדם, שעברו שימור בתהליך מיוחד הקרוי פלסטיזציה.
על פי מארגני התערוכה, מטרתם היא חשיפת המבנה האנטומי של גוף האדם לצופים בתערוכה למטרות לימודיות על מנת לשפר את מודעותם לבריאותם. לטענתם, כל הגופות וחלקי הגופות בתערוכה נתרמו על ידי תורמים למטרה זו. בתערוכה מוצגים למעלה מ-200 חלקים מקוריים של גוף האדם, וכ-20 גופות בשלמותן מוצגות בתנוחות יומיומיות, כמו ישיבה, משחק ספורטיבי, משחק קלפים ועוד[1].
בין היתר ניתן לראות בתערוכה את מערכות הגוף השונות, ובהן מערכת השרירים, מערכת כלי הדם, ומערכת העצבים. מוצגת גם השוואה בין ריאות של אדם מעשן לכאלה של לא-מעשן, וכבד של אלכוהוליסט מול כבד של אדם בריא. כמו כן ניתן לראות איברים פנימיים תוך קבלת הסבר על אופי תפקודם.
בתערוכה מוצגת גם גופות של בעלי חיים אחרים להשוואה, כיען, ג'ירף ואחרים.
הטכנולוגיה
גונתר פון-האגנס
פלסטיזציה, טכנולוגיית השימור שביסוד התערוכה, היא התהליך הכולל חניטה באמצעות פורמלדהיד, ניסור וחיתוך הגופות, ניתוח אנטומי, הסרת הנוזלים והשומנים והחלפתם באצטון, הספגה מאולצת (החלפת האצטון בחומר פלסטי נוזלי), יציקת חתכים, העמדת המוצג והקשייתו.
לאחר מכן נערך תהליך הסרת נוזלי גוף ושומן. ראשית, מרחיקים את נוזלי הגוף ואת השומנים המסיסים על ידי שיקוע הגוף בתוך אמבט של חומר ממס, כמו אצטון. תהליך חילוף החומרים השני מהווה את השלב המרכזי בתהליך הפלסטיזציה. בשלב זה פולימר פעיל - גומי סיליקון - מחליף את האצטון. לשם כך משקעים את המוצג בתמיסת פולימר ומכניסים אותו לתא שבו שורר ריק. הריק גורם ליציאת האצטון מתוך רקמות המוצג ומסייע לפולימר לחדור לתוך התאים.
השלב האחרון הוא מיצוב הגוף. לאחר שלב השימור בריק הגוף מוצב בתנוחה הרצויה, כאשר כל אחד מהמבנים האנטומיים מוצב ומיוצב באמצעות עזרים שונים כמו סיכות, חוטים, תפסנים ותמיכות מפלסטיק מוקצף. בשלב הסופי עובר המוצג תהליך של הקשיה. שיטת ההקשיה תלויה בסוג הפולימר, וניתן להשתמש לשם כך בגז, אור או חום.
תהליך הניתוח והפלסטיזציה עצמו אורך כ-1,500 שעות עבודה, והתהליך כולו אורך כשנה. התוצאה היא מוצגים המדמים במדויק את המבנה האנטומי האמיתי של הגוף.
תהליך השימור פותח על ידי המומחה הגרמני לאנטומיה, גונתר פון האגנס, באוניברסיטת היידלברג ב-1977. על התהליך אמר האגנס: "הפלסטיזציה חושפת את היופי החבוי מתחת לעור, ומנציחה אותו במרחב החמקמק שבין המוות לריקבון". פון האגנס גם ערך אירוע של ניתח גופה בשידור בערוץ 4 הבריטי ב-2002[2].
מבקרים
התערוכה הוצגה לראשונה בטוקיו ב-1995. מאז הוצגה ביותר בעשרות מוזיאונים ברחבי העולם, לעיניהם של יותר מ-50 מיליון מבקרים (נכון לשנת 2019)[3]. התערוכה מוצגת בו זמנית במספר אתרים ברחבי העולם.
בארצות מסוימות נדרש אישור רגולטורי להצגת גופות בפומבי, או לתרומת גופות לצורכי חינוך.
בישראל
התערוכה הגיעה לישראל באפריל 2009 והוצגה במדעטק - המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל בחיפה. עד 4 בינואר 2010[4]. שבוע לפני נעילת התערוכה, דיווחה הנהלת המוזיאון כי מספר המבקרים בה חצה את ה-290,000 וכי בשבוע שנותר עד לסיומה, עתיד המספר להגיע לכ-300 אלף[5]. זאת, על אף ההגבלה שנקבעה על מספר האנשים המורשים להיכנס לתערוכה בכל שעה.
עוד לפני הצגתה בארץ, עוררה התערוכה מחאות רמות ובהן מחאה מצד הרב הראשי יונה מצגר וראשי ארגון זק"א, שהודיעו כי בכוונתם להגיש בקשה לצו מניעה נגד התערוכה, וכן תלונה למשטרה בקשר למקורן של הגופות[6]. אנשי זק"א גם פעלו ב-2008 נגד התערוכה בעיר מנצ'סטר (בה קהילה חרדית גדולה), שבה הוצגה התערוכה, כולל הפגנה שארגנו[6]. יו"ר זק"א יהודה משי זהב כינה את התערוכה "שוק קצבים"[7].
ביקורת
התערוכה עוררה ביקורות חריפות מצד מוסדות דת וארגונים לזכויות אדם. בין היתר עלתה הטענה כי מקור הגופות אינו ידוע, וכי ייתכן שחלקן הגיעו ממקורות מפוקפקים[8]. טענות אלו, שנמצאו כנכונות באשר לתערוכות של מארגנים אחרים, למשל "תערוכת הגוף" (שהצגתה בישראל ב-2012 נאסרה)[9], הוכחשו נמרצות על ידי מארגני התערוכה, ולדבריהם, כל הגופות נתרמו על ידי תורמים מרצון. המארגנים אף מקיימים אתר אינטרנט שבו ניתן להצטרף לתוכנית תרומת גופות[10].
בסוף 2009 עלתה בגרמניה גרסה של התערוכה למבוגרים בלבד, שביקשה להראות את האנטומיה של המין באמצעות הגופות[11]. תערוכה זו עוררה ביקורת על חוסר טעם ופגיעה ברגשות הציבור[12].
