עדה ליכטמן (במקור פישר, בפולנית: Ada Lichtman; בינואר 1915 – 1993) הייתה ניצולת שואה ישראלית, אחת הניצולות בבריחה ממחנה ההשמדה סוביבור ב-14 באוקטובר 1943.
ביוגרפיה
חייה במחנות
עדה גורשה לראשונה להרובישוב (Hrubieszów). כך היא דיווחה על המחנה: "הרובישוב מוקפת בגדר תיל. בכל ארבע הפינות יש מגדלי שמירה ושומרים חמושים עם מקלעים". למחרת עם עלות השחר, היא וחבריה נלקחו לתחנת הרכבת ואז הועלו וצופפו בקרונות בקר. אמרו להם שיישלחו לאוקראינה, אבל כשהרכבת עצרה הבחינו על תחנת הרכבת בשלט SS Sonderkommando Sobibór. מתוך 8,000 האסירים מהרובישוב רק שלושה שרדו, עדה ועוד שתי נערות צעירות. הן קיבלו עבודה ככובסות. ביום הגעתן הביאו שני אסירי המחנה, בליווי חייל, שני סלי בגדים מלוכלכים שורצי כינים. הלילה הראשון היה עבורה סיוט, שכן היא שמעה, בין היתר, שומרים אוקראינים אונסים נערות צעירות לפני ששלחו אותן למוות.
המכבסה הייתה ממוקמת ליד צריף מגורים. עדה סיפרה כי יום אחד ראתה שני אנשים נושאים אלונקה שעליה שוכבת יולדת בצירים. לאחר זמן מה קצין האס אס גוסטב ואגנר, סגן מפקד המחנה, היה ליד האם הטרייה. הוא קרא אליו את קלאט, אחד מהמשמר האוקראיני והושיט לו חבילה, שקלאט לקח לשירותים. האם הועברה למחנה 3. כמה ימים לאחר מכן, נראתה גופת תינוק צפה בתעלת הניקוז.
בריחה ומנוסה
עדה הייתה אחת הבודדות שהוכנסו בסוד הבריחה. המשימה של הנשים שעבדו במכבסה הייתה לגנוב כמה שיותר תחמושת מהבתים שבהם התגוררו אנשי ה-אס אס כמו כן היה עליהן לספק לבורחים תחתונים ובגדים נקיים. לאחר שהצליחה גם היא לברוח בהצלחה שוטטה ביער עם שלוש בנות: אוּלה שטרן, קאתי ורות. מאוחר יותר הצטרפו אליהן כמה אנשים ולאחר מספר ימים של מסע קשה הם נתקלו במחנה הפרטיזנים. כמה מהם נשארו בכפר סמוך, אבל עדה רצתה להתרחק כמה שיותר מסוביבור. הפרטיזנים עזרו לאישה המוחלשת, שבכך ניצלה.
חייה המאוחרים יותר
במחנה הכירה את יצחק ליכטמן, לו נישאה לימים. יצחק ועדה עלו לישראל ב-1950. הדמויות שלהם הופיעו בסרט הבריחה מסוביבור משנת 1987. קודם לכן ערך איתם ראיון ריכרד רשקה, התסריטאי של הסרט, והראיון התפרסם בספר בעל אותו השם. עדה ליכטמן הופיעה כעדה במשפט אייכמן ב-28 באפריל 1961.
לקריאה נוספת
