עבדאללה אבן סַבַּא (בערבית: عبد الله بن سبأ)[1] היה לפי מקורות שונים יהודי תימני שהתאסלם לפי האסלאם השיעי בעת המאה ה-7 ובמהרה החל להשפיע על השיעים ובמיוחד להרחיקם תאולוגית ופוליטית מן הסונים, אך חוקרים מודרניים רבים מטילים ספק בעצם קיומו ההיסטורי של עבדאללה אבן סבא, ורואים בו דמות בדיונית או חצי בדיונית.[2] עם זאת, חוקרים אחרים מאשרים את קיומו ההיסטורי.[3] לפי שון אנתוני, מוצאו היהודי מוטל בספק.[4]
שמותיו
מוכר גם בשמות "אבן סבּאא", "אבן א-סַוְודא", "אבן והבּ" ו"אבן חַרְבּ".
המונחים סבא וסבאא מקושרים עם מוצא מסבא.
השקפה סונית
רוב המחברים הסונים טוענים כי עבדאללה אבן סבא אכן היה דמות היסטורית. ההיסטוריון המוסלמי טברי, המסתמך על סיף אבן עומר אל-תמימי (אנ'), מספר כי עבדאללה אבן סבא היה יהודי תימני שהתאסלם. בזמן חליפותו של עלי בן אבי טאלב הוא העלה רעיונות ותפיסות שמאוחר יותר קושרו עם זרם ה"ע'ולאת". התפיסות האלה כללו את קידושו של עלי, מינויו כיורש מוחמד, ההסתר (ע'יבה) והחזרה (רג'עה).[5]
בחיבורים סונים בעלי אופי פולמוסי, עבדאללה אבן סבא ממלא את התפקיד אותו מילא פאולוס בנצרות, תפקיד של משחית ההוראות הדתיות המקוריות. באסלאם הסוני ההשחתה הזו נתפסת כהחדרת רעיונות שיעיים במהותם לאסלאם ה"טהור".[6]
השקפה שיעית
בחיבורים שיעיים רבים, עבדאללה אבן סבא מתואר כשיעי קיצוני (ע'אלי). הדמות שלו משמשת ככלי ניגוח בעד ונגד זרם הע'ולאת בשיעה, שכן לפי המסורת עלי העלה אותו על המוקד או הגלה אותו.[7] כמו כן, מהימנותו של סיף אבן עומר, המסרן עליו הסתמך טברי, מוטלת בספק אצל השיעים.[8] עם זאת, סיף אבן עומר אל-תמימי הוא לא היחיד שדיווח על אבן סבא.
לקריאה נוספת
- Hodgson, M. G. S. (1960). "ʿAbd Allāh ibn Sabaʾ". Encyclopaedia of Islam. 1 (2nd ed.). Brill Academic Publishers. p. 51. ISBN 90-04-08114-3.
- Al-Samarrai, Qasim (2000-09-19), "Sayf ibn ʿUmar and ibn Sabaʾ: A new approach", in Tudor Parfitt, Israel and Ishmael: studies in Muslim-Jewish relations, Palgrave Macmillan, pp. 52–58, ISBN 978-0-312-22228-4
- Sean Anthony, The Caliph and the Heretic: Ibn Sabaʾ and the Origins of Shīʿism, Brill, 2011.
- Lewinstein, Keith, “ʿAbdallāh b. Sabaʾ,” Encyclopaedia of Islam, THREE, Edited by: Kate Fleet, Gudrun Krämer, Denis Matringe, John Nawas, Everett Rowson. Consulted online on 01 December 2016 http://doi.org/10.1163/1573-3912_ei3_COM_24156
הערות שוליים
- ^ האות א' האחרונה, בסוף שמו, היא א' עיצורית.
- ^ Hodgson, M. G. S. "ʿAbd Allāh ibn Saba,ʾ" Encyclopaedia of Islam, 1 (2nd ed.), p. 51
- ^ Tucker, W. F. Mahdis and millenarians: Shī'ite extremists in early Muslim Iraq. Cambridge University Press, 2008, pp. 10–12
- ^ Sean Anthony, The Caliph and the Heretic: Ibn Sabaʾ and the Origins of Shīʿism, pp. 70-71.
- ^ Al-Samarrai, Q. "Sayf ibn ʿUmar and ibn Sabaʾ: A new approach", in Tudor Parfitt, Israel and Ishmael: studies in Muslim-Jewish relations, pp. 52–58.
- ^ Sean Anthony, The Caliph and the Heretic: Ibn Sabaʾ and the Origins of Shīʿism, p. 68; Ross Brann, Power in the Portrayal: Representations of Jews and Muslims in Eleventh- and Twelfth-Century Islamic Spain, Princeton University Press, pp. 65–6.
- ^ Hodgson, M. G. S. "ʿAbd Allāh ibn Sabaʾ", Encyclopaedia of .Islam, 1 (2nd ed.), p. 51
- ^ Landau-Tasseron, Ella, "Sayf Ibn 'Umar in Medieval and Modern Scholarship", Der Islam 67 (1990): 1–26.
