סרג'יו יוסף סיארה

בבית הכנסת של בולוניה, ששוקם לאחר מלחמת העולם השנייה, 1955.

הרב סיארה חותם על כתובה בתור "מסדר" של אחד מאין-ספור חתונות שסידר, 1990.

חתונתם של הרב סרג'ו יוסף סיארה ואורנלה פאיאליץ, רומא, 1949.

הרב סרג'יו יוסף סיארה (באיטלקית: Sergio Joseph Sierra;‏ 21 בדצמבר 1923 – 2009) היה רבה הראשי של בולוניה ואחר כך רבה של טורינו, ולימים נשיא מועצת רבני איטליה. שימש כפרופסור באוניברסיטאות שונות באיטליה. כתב מאמרים וספרים רבים, בעיקר על תפיסתו בנוגע לעם היהודי וליהדות.

ביוגרפיה

סיארה נולד ברומא, איטליה ב-21 בדצמבר 1923. קיבל חינוך יהודי מאביו, שהיה שמש בית הכנסת הגדול של רומא, ולמד בבית המדרש לרבנים ברומא. הבית שבו גדל היה בית מאוד צנוע ופשוט, וכבר בילדותו החל לתרום ולעזור רבות לקהילה היהודית ברומא. במקביל ללימודיו היהודיים, למד גם באוניברסיטה ספרות עתיקה, ואף נתן שיעורים פרטיים במקצועות הומאניים, כדי לעזור לפרנסת המשפחה.

בזמן שואת יהודי איטליה, לא עזבה המשפחה את רומא. לאחר כיבוש רומא על ידי הנאצים, בספטמבר 1943, המשפחה מצאה מקומות מסתור בעיר, וניצלה משליחתה למחנות ריכוז והשמדה. למזלם, שם משפחתם לא הסגיר את מוצאם היהודי, מה שעזר להם להינצל מפני הנאצים.

לאחר המלחמה, הכיר סיארה את אשתו, אורנלה לבית פאיאליץ', במסגרת מתן שיעורים פרטיים. הם התחתנו בשנת 1947, והיא ליוותה אותו אחר כך לאורך כל חייו.

בנובמבר 1948 סיים את לימודיו במדעי הרוח הקלאסיים באוניברסיטת ספיאנצה ברומא, לאחר שלימודי נקטעו עקב מלחמת העולם השנייה. עבודת הגמר שלו הייתה בנושא: "עתיקות ואפיגרפיות שמיות - הנביא ירמיהו ומכתבי לכיש". בשנת 1949 סיים את לימודיו בבית המדרש לרבנים של קהילת יהודי רומא וקיבל סמיכה לרבנות.

מיד לאחר סיום לימודיו, עבר סיארה עם אשתו לבולוניה, שהייתה הרוסה לחלוטין אחרי הפצצות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, ותושביה היו במצב כלכלי קשה. בעיר עברו גם יהודים עקורים רבים משארית הפליטה. סיארה מונה לרב הראשי של הקהילה, ובני הזוג לקחו על עצמם לשקם את הקהילה היהודית בעיר שהייתה הרוסה לאחר המלחמה והשואה. סיארה פעל להחזרת החיים היהודיים בעיר לקודמתם, בכך שפתח בית ספר ללימוד תורה. כמו כן, בשנת 1954, במהלך כהונתו, נבנה מחדש בית הכנסת של הקהילה.

חשיבותו לשיקום הקהילה היהודית בבולוניה הייתה גדולה מאוד, מכיוון שמבחינה גאוגרפית היא נמצאת על אם הדרך מצפון איטליה לדרומה, כמעין פרוזדור לכיוון ארץ ישראל. בנוסף, בשנת 1955 סיארה החל ללמד את השפה העברית באוניברסיטת בולוניה במטרה להפיץ את התרבות היהודית. בשנים 1955 עד 1958 סייע בהוראה באוניברסיטה. 

בשנת 1958 הוצע לו להיות רב בטורינו במקום הרב דריו דיסגני, שסיים את כהונתו. סיארה עזב את בולוניה ועבר לטורינו, ושימש שם כרב הראשי של הקהילה היהודית.

בזמן כהונתו כרב ראשי בטורינו, מינואר 1960 עד 1985 היה מרצה בבית המדרש הרבני "Margulies-Disegni" בטורינו.^[1] בין השנים 1967 ועד 1985 שימש גם כמנהלו של מוסד זה. בו בזמן, משנת 1969 ועד 1976 שימש כפרופסור לספרות עברית ולימד עברית מודרנית, במחלקה האוריינטלית בפקולטה למדעי הרוח שבאוניברסיטת טורינו (אנ'). בשנת 1971 הנחה סיארה את המחקר "החקר האיטלקי בנושא עברית פוסט-תנכית", שאף הוצג בכנס לרגל חגיגות היובל לחקר המזרח הקרוב באיטליה.

בשנת 1972 התפרסם ערך לגביו באנציקלופדיה יודאיקה.

למרות היותו רב אהוב על קהילתו, כמו במקרים רבים ההתמודדות עם הנהלת הקהילה הייתה מורכבת.

בתחילת שנות השבעים, עקב מחלוקת על רקע עבודות לבניית בנייני הקהילה והתנגדותו לביצוען בשבת, ועד הקהילה ביקש לפטרו, צעד שבאופן מסורתי אינו מקובל בקהילות היהודיות באירופה. עקב כך, נערך משאל בקהילה כדי לקבוע האם להפסיק את כהונתו. תוצאות המשאל היו לטובת הרב סיארה ברוב גדול והוא המשיך את כהונתו עד יציאתו לפנסיה בסוף שנת 1985.

משנת 1972, נהיה סיארה מרצה לפילולוגיה שמית באוניברסיטת ג'נובה (אנ') ובשנת 1977 קיבל בה קביעות. בשנת 1984 שימש כפרופסור ללימודי עברית ושפות שמיות.

לאחר שיצא לפנסיה, והפסיק לכהן כרב, חזר סיארה להתגורר ברומא ל-7 שנים, שם היה לנשיא מועצת רבני איטליה.

בשנת 1992, עלה סיארה יחד עם אשתו, למדינת ישראל. הוא התגורר בירושלים, המשיך בכתיבתו והיה פעיל בקהילה היהודית איטלקית המקומית במרכזה בבית הכנסת האיטלקי בירושלים. הוא נפטר ב-29 בנובמבר 2009. על שמו קרויה קבוצת למידה עבור גיל הזהב בקהילה האיטלקית בירושלים. לרב סיארה נולדו שלושה ילדים.

מאמרים וספרים

נושאי הכתיבה והמחקר העיקריים של סיארה עסקו ב: ספרות עברית של ימי הביניים, אתיקה יהודית, גירוש ספרד, ציונות, בלשנות, פרשנים וההיסטוריה של יהדות איטליה.

מאמרים

סיארה כתב מאות מאמרים בנושאים שונים בנושאי יהדות, אותם ניתן למצוא בספריות שונות בעולם וביניהן גם בארכיון של מוזיאון יהדות איטליה בירושלים.^[2]

ספרים^[3]

• Il valore etico delle mizvoth, Ed. della VCIR, 1957
• Traduzione dall'ebraico, con note, del libro biblico I RE, in I Profeti anteriori, Torino 1962, pagg. 208-258
• Edizione critica con introduzione (ebraico e italiano) e note filologiche della traduzione ebraica del "De consolatione Philosophiae" di Boezio, Torino-Gerusalemme, Ist. di Studi ebraici – Scuola Rabbinica "S.H. Margulies-Disegni", 1967
• Miscellanea di studi in memoria di D. Disegni, a cura di S. Sierra, M.E. Artom, L. Caro, Torino, Ist. di Studi ebraici – Scuola Rabbinica "S.H. Margulies-Disegni", 1969
• Bahjà Ibn Paquda, I doveri dei cuori. Versione dall'ebraico, note e introduzione, Roma, Ed. Carucci, 1983
• Rashi di Troyes, Commento all'Esodo, Genova, Ed. Marietti, 1988
• Avicebron: La Corona regale, Firenze, Ed. Nardini, 1990
• La lettura ebraica delle scritture, a cura di S. Sierra, Bologna, EDB, 1995
• Scritti sull'ebraismo in memoria di E.M. Artom, a cura di S. Sierra e E.L. Artom, Gerusalemme, tip. Pirsum Dror, 1996
• Tehillim Yerushalaim. Salmi di Davide. Traduzione e commenti a cura di Rav S.J. Sierra, a cura di Rav Sh. Bekhor, Milano, DLI, 1996
• Machazor: Seder tefilloth lehol, leshabbatu-leyamim tovim (Formulario di preghiere per I giorni feriali, il sbato e giorni festivi), Tradotto e annotato da S.J. Sierra, Milano, DLI, 1998

ראו גם

• יהדות טורינו
• יהדות רומא
• מוזיאון יהדות איטליה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סרג'יו יוסף סיארה בוויקישיתוף

• רשימת ספריו של סרג'יו יוסף סיארה באתר הספריות של פיימונטה (באיטלקית)
• הערך סרג'יו יוסף סיארה באנציקלופדיה יודאיקה (באנגלית)
• מידע על סרג'יו יוסף סיארה בקטלוג הספרייה הלאומית
• סרג'יו יוסף סירה, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. Fondazione ebraica di studi rabbinici S. Z. Margulies - D. Disegni di Torino, Comunità Ebraica di Torino
2. מוזיאון יהדות איטליה ע"ש ש.א. נכון, באתר ijamuseum.org
3. Sierra, Sergio J - Librinlinea, www.librinlinea.it (באיטלקית)