יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: סגנון לא אנציקלופדי, תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
ספריית גליסון, אוניברסיטת סן פרנסיסקו, גינון בקמפוס בימי הקורונה צילום: דייוויד סילבר
'ספרייה ירוקה' הינה ספרייה ציבורית או ספרייה אקדמית הפתוחות לקהל וכוללת גינה קהילתית המשולבת בה באופן אינטגרלי ואידאולוגי. שילוב הגינה בשטחי הספרייה אפשרית לפי המבנה הספציפי שלה: על הגג, במרפסות או על השטח שמקיף אותה, או שילובים ביניהם. באנגלית, 'ספרייה ירוקה' (green library) ו- ספרייה בת קיימא (sustainable library) הם שני מונחים חופפים שאינם סותרים ואפשר לכנותם מושגים נרדפים. 'ספרייה ירוקה' או 'ספרייה בת קיימא' הכוללת גינה בשטחה מהווה מקרה פרטי וייחודי, בעל חשיבות סביבתית, חברתית ולעיתים כלכלית. בשפה העברית חסר ערך ויקפדיה ששמו 'ספרייה ירוקה'. באנגלית הערך מתאר ספרייה בת קיימא עם התייחסות בודדת לשילוב מרחב הידרופוני וכן ישנן דוגמאות בודדות לספריות בארצות-הברית המשלבות פרויקט גינון מתקופת הקורונה וכן ספרייה לאומית בסינגפור בה הגינון יוצר את היותה מרחב "ירוק" שמשפר את המיקרו-אקלים במקום.[1]
מהי ספרייה ירוקה
הגינה מטפחת ערכים סביבתיים בראש ובראשונה וכן ערכים קהילתיים בקרב השותפים לה. לעיתים הגינה בספרייה תהווה חלק מפרויקט שנועד גם לשפר מדדים כלכליים בקרב אוכלוסיות השותפות בו אשר זקוקות לכך. בלועזית, המונח 'ספרייה ירוקה' (green library) מופיע בספרות כ-'ספרייה בת קיימא'. מוסד הבנוי מתוך התחשבות בסביבה, עם אסטרטגיות להפחתת בזבוז אנרגיה דרך עיצובה ושימוש בחומרי בנייה "ירוקים" וצמצום פליטה של חומרים מזיקים. לפי הגדרת האו"ם (UN), מוסדות וארגונים בעלי מדיניות של פיתוח בר-קיימא מתאפיינים בהגנה על הסביבה כדי להיענות לדרישות ההווה מבלי לפגוע ביכולת של הדורות העתידיים לספק את הדרישות שלהם.[2] לכן המדיניות בספרייה בת קיימא לצמצם את טביעת הרגל הפחמנית תוך בחירה בכלכלה מעגלית ושיתופית הנגישה לכלל הציבור שלה. ניהול היעדים הסביבתיים בספרייה כוללים 5 מרכיבים שראשי התיבות שלהם באנגלית מצטרפים למילה 'חכם' (SMART) והם: ספציפיים, ברי-כימות, ברי-השגה, ריאליסטיים ועם יעדי זמן מוגדרים (Specific, Measurable, Achievable, Realistic, Timebound). בהגדרה מאוקטובר 2023 מופיעה המלצה ב'ספרייה בת קיימא' לשלב "מרחב הידרופוני ירוק בתוך הספרייה". רעיון זה מקורו בתקופת מגפת הקורונה שבו הספרייה לקחה על עצמה לעודד באופן פעיל את הקהילה שלה ליצור בבית הפרטי גן הידרופוני ולצורך כך נטלה על עצמה להוביל את המהלך ה"ירוק" ולספק הדרכה וציוד לאלו שרצו בכך. (הגדרת ספרריה ירוקה, איפל"א, 10/10/2023).[1]
גינה קהילתית מוגדרת כמקום מפגש ייחודי בעיר המשלב פעילות של האדם עם הטבע, האדמה והקהילה בתוך העיר. בכך היא מעניקה מענה לצורך של תושבים בחיבור לטבע בעיר (טבע עירוני), תוך פיתוח מרכז מקומי לקיימות תוך שיתוף פעולה עם תושבי העיר שבוחרים להשתתף יחד ב'גינה הקהילתית'. גינה ראשונה מסוג זה הוקמה בשכונת בקעה בירושלים בשנת 1999, כיוזמה משותפת בין קבוצת מתושבי השכונה ובין החברה להגנת הטבע. מעריכים שבשנת 2015 פעלו כאן בארץ כבר 800 גינות קהילתיות (ליבוביץ, 2015).[3] מרכז חשוב נוסף הוא הגינה הקהילתית הצמודה למוזיאון הטבע בירושלים בעל ממדים סביבתיים, חברתיים וכמובן קהילתיים.[4]
ספריית סינסילה במזרח ירושלים
הגינה במרכז 'סינסילה', ספרייה מרכזית, מזרח ירושלים. צילום: אסנת שפירא
המודל לספרייה ירוקה, בעלת גינה קהילתית הינה הספרייה המרכזית העירונית במזרח ירושלים כאשר בקומת הכניסה, הקרקע, נמצאים ספרים, ספרי לימוד ותכני העשרה ובחלק העליון, בקומה הראשונה, פועל החלק הירוק ושמו 'סינסילה'. מרכז קיימות הפועל בחסות, בתמיכת ובשיתוף פעולה עם הספרייה, במערך סינרגי. בערבית, המובן של 'סינסילה' הוא אבני טראסות המשמשות לחקלאות מסורתית באזור הררי. מנהל ויוזם הפרויקט הינו טארק נאסר, אדריכל ומתכנן עירוני שבחר את השם המתאים למרכז קיימות שמטרתו ליצור גג ירוק קהילתי המשפר את איכות החיים במזרח העיר (נאסר, 2022). 'סינסילה' החל כגן קהילתי בקרקע סביב הספרייה, בשנת 2019 משם עבר הגן לגג ולמרפסת בקומה הראשונה של הספרייה. הכרות מקצועית בין האמן והמתכנן העירוני מתן ישראלי, מנכ"ל 'מוסללה', לבין טארק נאסר הובילה את שניהם לחשיבה על הצרכים של הקהילה במזרח ירושלים. הם מצאו שאחוז האבטלה של נשים במזרח העיר עלתה בעקבות מגפת הקורונה ל־80%. הם נעזרו במומחה נוסף, יוסי אוד, אקטיביסט סביבתי אף הוא מ'מוסללה' ומומחה לגידול דבורים וכן באגרונום דוד מנדלבאום (בליווי מתורגמן שנכח בפגישות ההדרכה על הפקת דבש וגינון). מנהל הספרייה, איובי עמאר, תמך וטיפח את הפרויקט הקהילתי-סביבתי-חברתי-כלכלי. כך הפך מרכז 'סינסילה' ל- גג ירוק פעיל בספרייה. תוצרת הדבש ומוצרים נלווים נמכרה כך שכל משתתפת קיבלה 80% מהרווחים והחזירה 20% למרכז עצמו (נאסר, 2022). מרכז 'סינסילה' למעשה הוקם בהשראת המרפסת הירוקה וקהילתית של 'מוסללה' ובשיתוף פעולה עם חבריה. הפרויקט זכה לתמיכה של עיריית ירושלים, ומארגון איפקרי (IPCRI) המקדם שותפות ישראלית פלסטינית בת קיימא (Israel-Palestinian Center for Regional Initiatives]. תומכים נוספים הם קרן משפחת לישטאג, קרן ראסל ברי, השגרירות האמריקאית, הקרן לירושלים והקרן החדשה לישראל (מוסללה, 2022).[5]
קהילת מוסללה
'מוסללה' שתמכה בבניית הספרייה הירוקה במזרח העיר, הינה קהילת יוצרים ירושלמית המאגדת אמנים, פעילים חברתיים, אנשי חינוך וסביבה הפועלים בעיר מאז שנת 2009 שספינת הדגל שלה היא המרפסת מעל מרכז כלל, השוכן במרכז ירושלים וסמוך לשוק מחנה יהודה. מטרתה של הקהילה להביא לשינוי דרך שפת האמנות, שפה בינלאומית ובלתי אמצעית, שמסוגלת ליצור דיאלוג בין אנשים וקבוצות תוך ביסוס מודעות סביבתית, חשיבה בת קיימא או טיפוח קיימות.
מתן ישראלי, אמן רב תחומי יליד ירושלים יוצר במרחב הציבורי ומרצה על אמנות ציבורית ועירוניות חדשה. מרפסת הגג של 'מוסללה' הפך בהדרגה לנווה מדבר עירוני שנפתחה לציבור במאי 2016 ושואף ליצור תרבות גגות חדשה כאדמה החדשה של העיר, נקודת מפגש בין האנושי לטבעי, קרי טבע עירוני. גם כאן נוצר תמריץ בעקבות מגפת הקורונה וכך מתאר במילותיו מנכ"ל 'מוסללה' מתן ישראלי: ש"ברמה המקומית יצרה הקורונה קטליזטור לחזרה לתרבות הגגות המקומית של המזרח התיכון. תרבות שמתקיימת מבגדאד ועד למרקש, במיוחד בלילות הקיץ החמים".
ישראלי מגדיר את המושג "מדבר הגגות" המתייחס לכך ש-90% מהגגות במרחב העירוני הישראלי אינם בשימוש. הם משמשים לאחסון ולהתקנת דודי שמש. ישראלי מציין את הפוטנציאל של הגג במושג "המישור החמישי" שבזכותו הצפיפות העירונית תרד. הפרחת גינה על גג בניין כלל, ממתן את משבר האקלים שנוצר בשל שימוש במזגנים הפולטים גזי חממה החזקים יותר מגז CO2 גגות הם האדמה החדשה והמשלימה של העיר המצטופפת. מרחב ירוק לפנאי ומשחק, מקום לייצור אנרגיית שמש, ולהקטין את טביעת הרגל הפחמנית של האדם בעיר, מסייע להפחית איי חום, משהה מי נגר, שומר על מרחב ציבורי פתוח. נכון להיום שטח הגגות הם פוטנציאל אדיר לאתגרי העירוניות במאה ה-21, עם החרפת משברי האקלים בכל העולם (מוסללה, 2022).[6]
ספריות ירוקות בספרות המקצועית
מאמר סקירה בנושא התפתחות ספריות ברות-קיימא בעיתונות מקצועית הודית למדעי הידע והספרנות. כאן משולב נושא הגינה או הגינון כחלק מעיצוב ספרייה והיתרונות לצמצום טביעת הרגל הפחמנית ונטרול מזהמים ועליית איכות האוויר ובקרת האקלים. המאמר שסוקר את "המהפכה הירוקה" ועליית המונח "ירוק" בהתאמה על-פני העשורים האחרונים, החל משנות התשעים של המאה העשרים ועד לשנות העשרים במאה העשרים ואחת. המונח "ירוק" מופיע בתרבות החל מהעיסוק הארגוני ומוסדי מהמקומי לבינלאומי ובהתאמה באקדמיה בתרבות בשלושים השנים האחרונות. הצירוף "ספרייה ירוקה" חופף מרבית הזמן לספרייה בת קיימא.
פאגור וצ'אלוקייה (2022) רואים בספרייה כשער להובלת והפצת הבשורה הסביבתנית, כעוסקות בתחום הידע והטכנולוגיה לכלל הציבור והן באופן טבעי בעלות פרופיל ציבורי גבוה, במיוחד אלו המעוצבות באופן חדשני ומושך. הספרייה ברת-הקיימא הירוקה מעצימה ומשפרת מדדים של איכות הסביבה ומצמצמת את ההשפעות השליליות שלה על סביבתה. החוקרים מונים שמונה מאפיינים ל"ספרייה בת קיימא": שימוש בחומרים זמינים, טבעיים וממוחזרים. שימוש באדמה או בגג כבעלי מקדם רפלקציה גבוה. שימוש בחלונות מבודדים ואחזקת מים, אנרגיה ונייר יעילים. שימוש בתאורה ידידותית לסביבה. שימוש חסכוני במערכות חימום וקירור תוך היעזרות באנרגיה סולארית. יצירת מערכת המפיקה אויר טרי ובריא. שימוש בחומרים וטכנולוגיות ידידותיות לסביבה. שימוש בגינון וצמחייה בתוך המבנה ומחוצה לו לתרום לכל שאר המאפיינים. מניתוח המאפיינים, ברור שהגינון הקהילתי אינו יעד בספרייה ברת הקיימא אך היא בהחלט חלק ממארג המאפיינים ותורמת להפיכתה לספרייה ירוקה ובת קיימא באופן טבעי ואורגני.
המחברים מציינים חמישה מרכיבים של "ספרייה בת קיימא (ירוקה)" שנושא הצמחייה הוא האחרון מבניהם וכולל תוספת של צמחייה בתוך המבנה ומחוצה לו כדי לסייע לאספקה שוטפת של אוורור והקטנת עלויות אנרגטיות. המרכיב הראשון הוא בחירת אתר נגיש המשרה אוירה לימודית. השני, חסכון במים. השלישי, חסכון באנרגיה בשילוב בין תאורה טבעית תכנון ונורות חסכוניות. הרביעית, שימוש בחומרים ממוחזרים וידידותיים לסביבה וצמצום פסולת לסביבה.[7]
