נטען כי הספרים הושגו בזמן שלטונו של המלך האגדי לוקיוס טארקוויניוס פריסקוס או לפי דיווחים אחרים בזמן המלך טרקוויניוס סופרבוס כאשר סיבילה, אשה שנחה עליה הרוח הנבואית, הציגה עצמה בפני המלך והציעה לו תשעה ספרים למכירה. כאשר המלך סירב לרכוש אותם היא שרפה שלושה מהם וחזרה ודרשה אותו מחיר עבור השישה שנותרו. המלך סירב שוב והסיבילה שרפה שלושה נוספים ודרשה אותו מחיר עבור אלו שנותרו. סקרנותו של המלך התעוררה והוא רכש את הספרים ואז נעלמה הסיבילה.
הספרים נכתבו ככל הנראה ביוונית, כפי שהיו המאוחרים יותר ומכך נובע ככל הנראה שמקורם היה יווני, אם כי אין הסכמה בין החוקרים מהיכן ביוון הגיעו. ספרי הסיבילות נשמרו בארון אבן תחת הקרקע במקדש יופיטר קפיטולינוס תחת שמירה של פקידים שמספרם עלה עם הזמן ונמנו עם הדקמוירי. לציבור לא הייתה רשות לעיין בספרים, אך לסנט הייתה הזכות להורות לדקמוירים לעיין בהם.
הספרים שימשו במקרים של אסונות או נבואות שחורות, אך קשה לדעת אם הכילו נבואות או פשוט הכוונות מה לעשות כדי לפייס את דעתם של האלים, מסתורין שהתעצם כאשר אחד משומרי הספרים גילה את תוכנם והוצא להורג. לפי ליוויוס, הספרים המקוריים לא שימשו כמו האוראקל ביוון כדי להבין את העתיד אלא כדי ללמוד מה יש לעשות מבחינה פולחנית כדי למנוע מן האלים לכלות זעמם באדם. ככל הנראה, נשלף אחד הקלפים עליו היו רשומים הדברים לפי הגרלה מסוימת והפעולה שהייתה כתובה בו היא זו שבוצעה.
ספרי הסיבילות הושמדו בשריפה במקדש יופיטר בשנת 82 לפנה"ס וכדי לשחזרם נשלחו שליחים לערים באיטליה, יוון ואסיה הקטנה כדי ליצור אוספים חדשים, שהופקדו באותו מקום במקדש שנבנה מחדש. מאחר שספרי נבואה רבים, שחלקם התיימרו להיות מפי האוראקל הסיביליני נפוצו ברומא, הורה אוגוסטוס להביא את כולם לפראיטור העיר (praetor urbanus) ביום מסוים ולשרפם, וכן הורה כי איש לא ישמור ספרי נבואה באופן פרטי. כאלפיים ספרי נבואה נשרפו בעקבות זאת ואלו שנחשבו אמיתיים הופקדו בשתי תיבות מצופות זהב בבסיס פסל אפולו במקדש אפולו בפלטין והופקדו עליהם הקוינדקמוירי. אוגוסטוס גם הורה לכתוב מחדש חלק מהנבואות שדהו. הקיסר טיבריוס בחן שוב את הספרים ודחה רבים מהם כמיותרים ומספר שנים אחר כך הוצע להוסיף כרך חדש לספרי הנבואות.
כותבים נוצרים טענו פעמים רבות כי בספרי הסיבילות ישנה התייחסות לבואו של המשיח ישו, אך בכל המקרים היו הטענות מבוססות על זיופים שונים. לא ידוע באיזה משקל בדיוק היו כתובות הנבואות הראשונות, אך אלו שנאספו אחרי שריפת הקפיטול הן ללא ספק בחרוז יווני (הקסמטר) ובאקרוסטיכון. יחד עם הספרים נשמרו גם הספרים של האחים המנבאים מרקיוס, הנבואות האטרוסקיות של הנימפה ביגואה ואלו של אלבונה מטיבור.
ספרי הסיבילות נותרו במקדש אפולו עד שנת 405 לספירה, ואז נטען כי נשרפו על ידי המצביא הונדליסטיליקו, שהיה שליטה בפועל של רומא משנת 395.
