סמי לזמי (נולד ב-2 בדצמבר 1951) הוא זמר, שהיה סולן להקת שפתיים.
ביוגרפיה
לזמי נולד במרוקו ועלה לישראל עם אחותו כשהיה בן חמש. הוריהם עלו בעקבותיהם. הוא נשלח לקיבוץ חולתה, שם למד בבית הספר הקיבוצי עד שהתגייס לצה"ל, בו שירת בחטיבת הצנחנים.
לאחר שחרורו התגורר עם הוריו בירושלים ובהמשך התחתן ועבר לשדרות. לזמי נשוי ואב לארבעה ילדים.
קריירה
לזמי עבד כפקיד בעמיגור וכרב-מלצרים באולם שמחות. באולם השמחות הוא שימש מעט גם כזמר. באחד האירועים באולם הופיעה להקת שפתיים, שהייתה אז להקת רוק, ולזמי הוזמן לבמה לשיר, ובעקבות כך הצטרף לזמי ללהקה.
אחרי הצטרפותו של לזמי, ביצעה הלהקה מספר שירים בשפה היהודית־מרוקאית[1] ובהדרגה עברה להתרכז בשירה מרוקאית והייתה למתוות דרך בתחום זה.
להקת שפתיים הוציאה שלושה אלבומים בהם שר לזמי: "האלבום הכפול", "פותחים שולחן", ו"איש וכינור"[2]. שיריו הנודעים ביותר הם "טלפון", "חדוז'ה", "ללה עישה - נחליאלי", "אהלן וסאהלן" ו"מאמא דיאלי". האלבום הכפול נמכר ביותר מ-40,000 עותקים וזיכה את הלהקה באלבום פלטינה.
לאחר פירוק הלהקה ב-1997 החל לזמי להופיע לבדו בישראל ומחוצה לה. הוא השתתף בחידוש לשיר "החברה להגנת הטבע" עם אריאל זילבר ובשיר "בלאגן" עם פבלו רוזנברג.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
