הכוכב המשני במערכת הוא הננס לבןסיריוס-B. הוא מסתובב סביב נקודה משותפת בינו לבין סיריוס-A ב־50.1 שנות ארץ, במסלול אקסצנטרי מאוד, המשתנה בין 8.1 יחידות אסטרונומיות ל־31.5 יחידות אסטרונומיות. סיריוס-B חיוור פי 10,000 מסיריוס-A, קוטרו 12,000 ק"מ וצפיפותו גדולה פי 92,000 מצפיפות השמש.
סיריוס־A הוא כוכב התקן למחלקה הספקטרלית A1V.
היסטוריה
סיריוס ניתן לצפייה כמעט מכל המקומות הניתנים ליישוב על כדור הארץ (למעט אזורים מצפון לחוג הארקטי) ובשל בהירותו הרבה היה מוכר לרוב התרבויות העתיקות. הוא מופיע בכתבים ממצרים העתיקה בשם "סותיס" וזוהה עם האלה איזיס. המצרים בתקופה ההיא ייחסו לו חשיבות רבה והופעתו בשמי הבוקר לפני זריחת השמש בישרה את היפוך הקיץ ואת עונת ההצפות של הנילוס, אירוע חשוב ביותר מבחינה חקלאית. בצו קנופוס שפורסם על ידי תלמי השלישי, המלך מפרסם רפורמה בלוח השנה בהתבסס על מחזורו של כוכב סותיס.
ביוון העתיקה בישרה הופעתו של סיריוס בדמדומי הבוקר את תחילת התקופה החמה והיבשה, שנקראה ימי הכלב או ימי הכלבים. בשל בהירותו הגדולה של הכוכב יוחסו לו גלי החום והיובש של הקיץ והוא נחשב לבעל השפעה שלילית על הצומח והחי, ופרוש שמו בלטינית הוא "חורך".
תלמי, קיקרו, גרמניקוס, סנקה ואנשים נוספים בעת העתיקה תיארו את סיריוס ככוכב אדום, בדומה לארקטורוס, אלדברן, אנטארס וביטלג'וז, זאת למרות שכיום הכוכב הוא בעל גוון לבן-כחלחל. אין כיום שום הסבר מקובל לשינוי הצבע של הכוכב בתוך מאות שנים מאדום ללבן וחיפוש אחר שרידים של ערפילית פלנטרית, שתעיד על הפיכת סיריוס B מענק אדום לננס לבן, לא העלה דבר. עם זאת, בשל עוצמתו, סיריוס נוטה לנצנץ יותר מכוכבים אחרים כאשר הוא קרוב לאופק, ואז אורו נראה לעיתים כמשתנה בין אדום, לבן וכחול.
גילוי הכוכב המשני
קיומו של סיריוס-B, הננס הלבן, המכונה גם "הכלבלב", נחזה עוד בשנת 1844 על ידי פרידריך בסל, על סמך תצפיות בסיריוס ושינויים בתנועתו.
ב-31 בינואר 1862, האסטרונום ויצרן הטלסקופים האמריקני אלבן גרהם קלארק(אנ') צפה לראשונה בסיריוס B במהלך בדיקה של טלסקופ חדש בקוטר 18.5 אינץ', שבנה לאוניברסיטת דיירבורן. הטלסקופ היה אחד מטלסקופי השבירה הגדולים באותה תקופה, והגדול ביותר בארצות הברית.[3] התצפית הישירה בסיריוס B אושרה ב-8 במרץ באמצעות טלסקופים קטנים יותר.
בשנת 1915, נעזר וולטר סידני אדמס, בטלסקופ של מצפה הר וילסון כדי פענח את תעלומת סיריוס-B. על ידי ניתוח ספקטרום האור הנפלט מהכוכב, הוא גילה כי מדובר בכוכב לבן חיוור וצפוף במיוחד, מה שהוביל לזיהויו כאחד הננסים הלבנים הראשונים שנתגלו. מאוחר יותר, בשנת 2005, נערכו מדידות מדויקות של סיריוס-B באמצעות טלסקופ החלל האבל, שגילו כי הוא בעל קוטר דומה לזה של כדור הארץ. כמו כן התגלה כי מסתו כ-1.02 מסות שמש. סיריוס-B הוא אחד הננסים הלבנים המאסיביים ביותר הידועים, עם מסה כמעט כפולה מממוצע המסה של ננסים לבנים, 0.5–0.6 מסות שמש.
טמפרטורת פני השטח הנוכחית שלו היא כ-K°25,200. מכיוון שאין לו מקור חום פנימי, סיריוס B ילך ויתקרר בהדרגה בשל הקרינה שהוא פולט.[4]