סיקיליה (ביוונית: θέμα Σικελίας) הייתה פרובינציה ביזנטית (תימה) שהתקיימה מסוף המאה ה-7 עד המאה ה-10, וכללה את האיים סיציליה ומלטה ואת אזור קלבריה בחצי האי האפניני. לאחר הכיבוש המוסלמי של סיציליה, משנת 902 התימה הוגבלה לקלבריה, אך שמרה על שמה המקורי עד אמצע המאה ה-10.
היסטוריה
מכיבושה מחדש של סיציליה מידי האוסטרוגותים על ידי בליסאריוס בשנים 535–536, סיציליה הייתה פרובינציה נבדלת תחת פראיטור, בעוד הצבא הופקד בידי דוקס. סטרטגוס (מושל צבאי) הוצב על האי לפי מקורות ערבים בין השנים 687 ל-695, ובאותה תקופה כנראה הפך האי לתימה.
התימה התבססה בסירקיוז, באופן מסורתי העיר הראשית של סיציליה. היא כללה לא רק את האי, שהיה מחולק למחוזות שנקראו טורמה, אלא גם את דוכסות קלבריה (ביוונית: δουκᾶτον Καλαυρίας), שהשתרעה בערך עד לנהר קראטי. הסטרטגוסים של סיציליה הפעילו סמכות מסוימת - המשתנה בהתאם לפלג הפוליטי המקומי הרווח - על הדוכסויות האוטונומיות של נאפולי, גאטה ואמלפי.
הכיבוש המוסלמי של האי החל בשנת 826. לאחר נפילת סירקוזה בשנת 878 וכיבוש טאורמינה בשנת 902, עברו הסטרטגוסים לרגיון, בירת קלבריה. במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-10, הביזנטים פתחו במספר משלחות כושלות כדי להחזיר את האי וקיימו כמה מעוזים מבודדים ליד מסינה עד לשנת 965, אז נפלה רומטה, המוצב הביזנטי האחרון. התפקיד של "הסטרטגוס של סיציליה" נשמר אפוא בתור התואר הרשמי עד אמצע המאה ה-10, כאשר "הסטרטגוס של קלבריה" מתחיל להופיע ברשימות.
