סטפנוס יוהאנס הופמייר (Stephanus Johannes Hofmeyr; נולד ב-29 באוגוסט 1964 בפרטוריה) הוא זמר, פזמונאי, סופר, שחקן ופעיל חברתי דרום אפריקאי. מאז 2006 הוא גם מארח את התוכנית "ככה זה עם סטיב" ("Dis Hoe Dit Is met Steve") ברשת kykNET.
ביוגרפיה
ראשית חייו והשכלתו
סטיב הופמייר נולד ב-29 באוגוסט 1964 בפרטוריה כבכור מבין חמישה ילדים, כולם בנים למשפחה אפריקאנרית. הוריו הם סטפנוס יוהאנס הופמייר וקתרינה אוליבייה, שהתחתנו ב-5 במאי 1964 בפרטוריה. סבו, שעל שמו הוא נקרא, היה מפקד פלוגת הסער של הארגון הפרו-נאצי נוטרי עגלות השוורים[1].
למד בבית הספר היסודי בפרטוריה ובהננמן שבמדינה החופשית והוא סיים את לימודיו ב-1982 במכללת גריי שבבלומפונטיין. לאחר מכן גויס לצבא במסגרת שירות חובה לשנתיים והשתתף במבצע אסקארי במסגרת מלחמת הגבול הדרום אפריקנית. לאחר מכן למד דרמה בטכניקון של פרטוריה ב-1985 וב-1986, אך לא סיים את לימודיו.
חיים אישיים
הוא גר באחוזה בקיאלאמי ליד יוהנסבורג. בשנת 1998 הוא התחתן עם השחקנית נטשה סאתרלנד ולהם שני ילדים, סבסטיאן סטיב ובנג'מין. הם נפגשו על הסט של אופרת הסבון אגולי. לפני נישואיו נולדו לו שלושה ילדים נוספים מאשה שניהל רומן עמה[2]. הוא כל הזמן, לפני ואחרי חתונתו, מעורב בקשרי אהבה שונים, בין היתר במשך יותר מעשר שנים עם מדריכת הכושר ג'נין ואן דר ויבר. כאשר מערכת יחסים זו נחשפה היא הובילה לניכור בינו לבין אשתו ולגירושים. לאחר הגירושים הוא התחתן עם המאהבת שלו בינואר 2014[3].
בשנת 2008 הוא נאלץ לעבור ניתוח חירום בגלל מעי גס מחורר והיה חשש לחייו, מכיוון שמצב דומה גרם למות אביו. באוגוסט אותה שנה עבר ניתוח נוסף להחזרת דרכי העיכול לקדמותו על ידי הסרת קולוסטומיה וחיבור המעי הגס מחדש.
קריירה
קריירה כשחקן
בטלוויזיה, תפקידו הראשון הוא ב"גווילם וודברג" ("Guillam Woudberg"), ולאחר מכן תפקידו כנבל ברוס ביירס בסדרת הטלוויזיה "מאחורי כל אדם" ("Agter elke man") בשנת 1986 פרסמה אותו בדרום אפריקה. בעקבות הפרסום הוא קיבל תפקידים אחרים בטלוויזיה באופרות סבון כמו "אגולי" ("Egoli") ו"השדרה השביעית, ("Sewende Laan") וכמנחה בסדרה משלו "ככה זה עם סטיב", וגם תפקידים בסדרת דרמה כמו "נשוי עם רוגבי" ("Getroud met rugby").
הופמייר זכה בפרס ATKV בשנת 2003 על הראיון הטוב ביותר בטלוויזיה בתוכניתו "ככה זה עם סטיב" ובשנת 2010 הוא קיבל פרס מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הדרום אפריקאית (סאפטה) על תוכנית הצ'אט הטובה ביותר עם תוכנית זו.
הוא מופיע גם בסרטים כמו "קמפוס", "מאחורי כל גבר", "ללא גיבור", "מקרה של רצח", "אזור הכפר" ו"ארץ הצער". על הבמה שיחק בהפקות כמו "חופשת הקיץ", "יוסף וחלוק החלומות" ו"צליל המוזיקה".
קריירת מוזיקה
כבר כילד צעיר הוא שר במקהלת הכנסייה ובגיל אחת עשרה הוא כבר התחיל לכתוב שירים.
כזמר רבים מהתקליטורים שלו זכו במעמד זהב והדואט שלו עם הזמרת הבלגית דנה ווינר, היית מביא פרחים (Vroeger bracht je bloemen) (תרגום פלמי להרכב של ניל דיימונד אתה לא מביא לי פרחים), זכה במקום השני במצעד הלהיטים של בלגיה בשנת 1997.
בשנת 2001 הוא סייר בדרום אפריקה עם המופע "קול יפה" המתאר את חייו ומוזיקתו של ניל דיימונד. הוא גם הוציא באותה השנה את ה-DVD שלו בעל אותו השם. הסיור זכה להצלחה אדירה עם 224 קונצרטים שכל הכרטיסים נמכרו מהם.
בשנת 2004 הוענק לו את פרס ה-SAMA כמוכר הטוב ביותר של כל התקליטורים בדרום אפריקה ובשנת 2015 תקליטור המוזיקה הקאנטרי שלו, אם היית יכול לקרוא את דעתי, זכה למעמד זהב תוך שבוע.
בסך הכל הוא מכר יותר ממיליון תקליטורים. הוא הופיע בהולנד, בלגיה, ניו זילנד, אוסטרליה, קנדה, איחוד האמירויות הערביות, קניה, נמיביה, מאוריציוס, איי סיישל וקומורו, מצרים, זימבבואה, ארצות הברית ובריטניה והקליט שירים בלוס אנג'לס. הוא אחד משני אמני הסולו הדרום אפריקאים היחידים שמצליחים למכור את סופרבול סאן סיטי להופעה.
מבין השירים שכתב הופמייר עצמו, 150 הוקלטו כבר על ידי אמנים דרום אפריקאים ובינלאומיים.
סופר
כבר בבית הספר החל לכתוב טורי דעה וחלק מהם הופיעו בעיתון בית הספר. בשנת 1997 הוא פרסם את ספר השירים הראשון שלו.
הוא פרסם מספר רומנים, מסיפורי האהבה ועד להיסטוריה אלטרנטיבית. הוא פרסם אוטוביוגרפיה, ספר העוסק בסוגיות פוליטיות ותסריט לסרט של הופק.
פרסים וכבוד
- 2003: הראיון הטוב ביותר של ATKV : כמראיין בסדרת ככה זה (Dis Hoe Dit Is), ששודרה ברשת kykNET בשנת 2002.
- 2004: פרס SAMA לאמן הנמכר ביותר עבור האלבום Toeka (165,000 יחידות נמכרו).
- פרס "התרומה הגדולה ביותר לקידום האפריקאנס" לשנת 2004.
- פרסי הקול לשנת 2005 (GMT): המכירות הטובות ביותר בשנת 2004 (עבור CD Toeka 2).
- 2005 (GMT) פרסי הקול: שיר השנה (דלעת).
עם השקת פרסי הגואמה השנתיים למוזיקה אפריקאית בשנת 2012, הוא זוכה בפרס היהלום על הקריירה שלו ועל מכירות תקליטורים, מכיוון שכבר מכר יותר משני מיליון יחידות בשלב זה. באותה הזדמנות הוא זכה בפרסי Ghoema לאמן הטוב ביותר ובאלבום העכשווי הטוב ביותר עבור Haloda.
מחלוקות
הופמייר הוא דמות שנויה במחלוקת בדרום אפריקה והיה מעורב במספר אירועים שנויים במחלוקת בעיקר בנושאים הקשורים לחייו האישים, ליחסי שחורים לבנים בדרום אפריקה וללאומנות האפריקאנרית.
בשנת 2006 בפסטיבל הלאומי לאמנויות קליין קארו, הוא תקף עיתונאי לאחר שהעיר הערה לא מחמיאה על נעליו, ואילו בשנת 2008 השליך כוס תה לפניו של עורך הירחון הויסחרוט כיוון שכעס על הסיקור התקשורתי שקיבל ענייניו מחוץ לנישואין וההשפעה שיש לו על נישואיו[4].
הופמייר מבטא בפומבי דעות ימניות אפריקאנריות, במקרים רבים בצורה פרובוקטיבית. בפסטיבל Innibos בשנת 2014, למשל, הוא שר כמחאה נגד ממשלת הקונגרס הלאומי האפריקני את הקול, המנונה הישן של דרום אפריקה, מעל הבמה ודחק בנוכחים לעשות להצטרף[5]. לאחר מכן הוא התחיל לעשות זאת באופן קבוע בהופעותיו. בזמן שגורמנים בימין האפריקאנרי תומכים בו ישנם אנשים רבים אחרים הסבורים כי אין צורך לגרום לחיכוך גזעני בכוונה במדינה בעוד אווירת הגזעים במדינה הולכת ומתדרדרת. בציוץ בטוויטר הוא טוען כי האנשים השחורים עצמם היו אדריכלי האפרטהייד[6]. הציוץ עורר עימותים חדים ברשתות החברתיות ובתקשורת בין קבוצות השונות בדרום אפריקה. הקומיקאי קונרד קוך קרא לנותני החסות של הופמייר כדי לשכנע אותם לא לתת לו חסות יותר, במהלך תוכנית הטלוויזיה שלו דרך הדמות צ'סטר, בובה שהוא מפעיל ומדובב. בעקבות קריאה זאת הופמייר תבע את קוך על כך שניסה לגזול את הפרנסה שלו[7]. הפעיל החברתי דוקטור דן רוט פועל בבית המשפט בנושאי חופש הביטוי הגן על הופמייר ועל התבטאויות שלו. במאי 2015 ביטל השופט נרן סוונאריין את צו ההגנה הזמני של הופמייר נגד קוך והבובה וקבע כי הציוץ של הופמייר הוא גזעני[8].
לאחר מחלוקת זו, מספר פסטיבלים הפסיקו להזמין את הופמייר, כשהרוב מבהירים כי אין להם דבר כנגד הופמייר, אך כי הם לא יאפשרו התנהגות פרובוקטיבית בפסטיבלים. תגובתו של הופמייר היא לבקש ממעריציו להחרים את מי שמחרים אותו. במאי 2015 הוא הודיע שהוא רוצה לעשות קריירה בפוליטיקה ולהקים מפלגה פוליטית משלו ברגע שתובטח לו מספיק תמיכה ציבורית.
בשני סקרי דעת קהל שונים משנת 2004 הוא דורג כדרום אפריקני ה-32 וה-13 הפופולרי ביותר אי פעם בהתאמה.
ב-2019 הופעל לחץ על פסטיבל "אפריקנאס זה אדיר" לבטל את ההשתתפות של הופמייר, לאחר שההנהלה סירבה פעילים שונים הפעילו לחץ על נותנות חסות שונות להוריד את התמיכה מן הפסטיבל[9]. בתגובה הנהלת הפסטיבל הודיע שאין בכוונת לבטל את ההופעה של הופמייר ופתח במימון המונים שזכה לתמיכה גדולה שאפשרה לפסטיבל להתקיים כרגיל ללא נותני החסות[10].
ספקית הטלוויזיה בתשלום וחברת הבת של חברת נאספרס, MultiChoice, הודיעו ב-30 באפריל 2019 כי לא תשדר שום קטע, כולל קטעי ארכיון, בהשתתפות סטיב הופמייר[11]. הופמייר בתגובה קרא להחרים את החברה[12], ולאחר שצילם את עצמו הורס את הממיר של החברה קרא לאחרים לעשות זאת גם[13].
הופמייר מתבטא רבות בנושא התקפות חווה ורציחות חוואים לבנים בדרום אפריקה[14]. הוא מחזיק בדעה שמתבצע רצח עם כנגד הלבנים בדרום אפריקה ומתבטא בנושא ברשתות החברתיות[15].
דיסקוגרפיה
- Desertbound (1989)
- Only Me (1990)
- Steve (1991)
- No Hero (1992)
- Tribute (1993)
- Tribute Volume 2 (1994)
- The Hits/Die Treffers (1994)
- Decade (1995)
- Close to You (1997)
- True to You (1997)
- Die Bloubul (1997)
- Southern Cross (1999)
- Die Bok Kom Weer (1999)
- Beautiful Noise (2000)
- Grootste Treffers Volume 2 (2000)
- Engele Om Ons (2001)
- Toeka (2003)
- Toeka 2 (2004)
- Grootste Platinum Treffers (2005)
- Laaities & Ladies (2006)
- Waarmaker (2007)
- Go Bulle Go (2008)
- Sings Kris Kristofferson (2008)
- Solitary Man – Songs of Neil Diamond (2009)
- Duisend en Een (2010)
- Haloda (2011) (SA No. 16)
- 25 Jaar se Bestes (2012)
- Toeka 3 (2014) (SA No. 1)
- If you could read my mind (2015) (SA No. 2)
- Skree (2017) (SA No. 1)
- The Country Collection (2018) (SA No. 1)
- The Country Collection Vol. 3 (2019)
- Ek Kort... (2020)
פילמוגרפיה
במה
- Summer Holiday
- Joseph and the Amazing Technicolor Dreamcoat
- Die Soen
- 'n Plek Binne Jou Seun
- Sound of Music
- Dis Hoe Dit Was – Die Steve Hofmeyr Storie
- Lied van my Hart
- Boeta se Vel Fluit
קולנוע
- Kampus (1986)
- Agter Elke Man (1990)
- No Hero (1992)
- Die Gevaar Van De AAR (1993)
- A Case of Murder (2004)
- Bakgat 2 (2010)
- Platteland (2011)
- Pretville (2012)
- Treurgrond (2015)
טלוויזיה
- Guillam Woudberg (1985)
- Agter Elke Man (1986–1988)
- Egoli (1992–2001)
- Sporting Chance (1995)
- 7de Laan (2007–2012)
- Comedy Central Roast of Steve Hofmeyr (2012)
- Dis Hoe Dit Is met Steve (2006 -)
ביבליוגרפיה
- Valkuns (1997)
- Jêmbekseep (2007)
- Mense van my asem (2008)
- Vier briewe vir Jan Ellis (2010)
- Die Verste Uur (2011)
- Kapabel (2012)
- Laaste Dans, Drienie (2014)
- Die Onaantasbares (2017)
- Die Lucky Strike (2018)
- Die Kwesbares (2020)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.svg){kind=logo}
