סורמים הוא השם הקיבוצי בו מכנה ממשלת אתיופיה את הסאורים, המורסים והמעים. המונים כ-103,700 נפש. כל שלוש קבוצות אלו דוברי שפות סורמיות שמשתייכות למשפחת השפות הנילו-סהריות.
- סאורים או שאורים הוא שמם של קבוצת רועי צאן בעיקרה הדוברת שפה הנקראת סאורית, שמשתייכת לשפות הנילו-סהריות. קבוצה זו חייה בנפת טבאנץ' מאג'י במדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום על הגבול עם סודאן וגם בסודאן עצמה וחלקים ממוקמים מערבית לעיירה האתיופית מיזן טפרי. אוכלוסייתם נכון למפקד של 1998 מנתה כ-20,622[1] וכיום הם מונים כ-24,000 נפש.
- מורסים או מורזים קבוצה של רועי צאן לא פעילים, שפתם המורסית היא שפת האם של 80% מהם[דרוש מקור]. קבוצה זו יושבת במרכזו של אזור אומו והעמקים הדרום מערביים שליד העיירה ג'ינקה בנפת אומו הדרומית[2]. המורסים אינם רואים את עצמם תחת הקטגוריה של הסארמים חרף הדמיונות הבלשניים והתרבותיים[3]. אוכלוסייתם נכון למפקד של 1998 מנתה כ-3,258 נפש[דרוש מקור]. כיום הם מונים כ-4,100[4].
- מעים הוא שמם של קבוצת רועים לא פעילים שדוברים את שפתם המעית נכון להיום רק כ-80% מקרב המעים דוברים את שפתם. הם ממוקמים סביב אזור באצ'אמה ובעמקים דרומה, ליד נהר האומו אוכלוסייתם נכון למפקד של 1998 מנתה כ-56,585[5] וכיום הם מונים כ-73,000 נפש.
שלוש הקבוצות חולקות תרבות דומה. המולדת שלהם הייתה בהתחלה בהרים אך הם נדדו בגלל הקרבות העקובים מדם, ותחרויות מסורתיות עם השכנים השבטיים שלהם נעשו רק אכזרים כאשר הם הצליחו להשיג כלי-נשק אוטומטיים ממלחמת האזרחים הסודאנית. המשטרה המקומית נותנת לזרים לטייל רק עם שומרי ראש חמושים.
לקבוצות אלו יש תרבות גברית, עם רצון עז להילחם שמביא כבוד גדול לגברים, זה חשוב במיוחד כאשר הם מחפשים כלה, הם מאוד תחרותיים, בסיכון של פגיעה רצינית ומוות. הזכרים לעיתים קרובות מגולחים לקרחת, ולעיתים בזמן הקרבות הם לבושים בלבוש מינימלי או ללא לבוש כלל.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
