סונאטה לפסנתר מס' 3 בפה מינור, אופוס 5 היא סונאטה של יוהנס ברהמס שנכתבה בשנת 1853 ופורסמה בשנה שלאחר מכן. הסונאטה גדולה במיוחד, מורכבת מחמישה פרקים, בניגוד לשלושה או ארבעה המסורתיים. בתקופה שברהמס כתב את הסונאטה הזו, סברו רבים שתור הזהב של הסוגה עבר מן העולם. ברהמס, שחש קרבה מיוחדת למוזיקה של בטהובן ולסגנון התקופה הקלאסית, חיבר את סונאטת הפסנתר מס' 3 בשילוב מופתי של רוח רומנטית חופשית ואדריכלות קלאסית קפדנית. כעדות נוספת לקשר אל בטהובן, מופיע מוטיב הגורל המוכר מן הסימפוניה החמישית של בטהובן בפרקים הראשון, השלישי והרביעי. הסונאטה, שחוברה בדיסלדורף, מסיימת את מחזור שלוש הסונאטות של ברהמס, והוגשה לרוברט שומאן בנובמבר אותה שנה. הייתה זו היצירה האחרונה שברהמס הגיש לשומאן לשם ביקורת. ברהמס היה בקושי בן 20. היצירה מוקדשת לרוזנת אידה פון הוהנטל מלייפציג. ביצועה נמשך בדרך כלל בין 30–40 דקות, תלוי בפרשנות הפסנתרן לסימני החזרה.
"פינאלה. אלגרו מודראטו. (F מינור, מסתיים F מז'ור).
פרק ראשון
הפרק הראשון מתחיל באקורדים בפורטיסימו, המשתרעים כמעט על כל טווח המקלדת. הפרק כתוב בצורת הסונאטה ומורכב בעיקרו משני נושאים מוזיקליים. הראשון בהם הוא מינור, אשר מלווה אפיזודה קצרה שכולל את "מוטיב הגורל" מאת לודוויג ואן בטהובן מתוך הסימפוניה מס' 5, באותו סולם כמו הסימפוניה, מינור. לאחר חזרת הנושא המינורי הראשוני, מתחיל אזור הנושא השני בסולם המז'ור היחסי, (לה ♭ מז'ור) אבל הסתיים ב רה ♭ מז'ור. ברהמס משתמש בסולמות אלה באותו אופן גם בפרק השני של סונאטה זו. האקספוזיציה חוזרת על עצמה ומובילה לקטע פיתוח מורכב, בו משולב "מוטיב הגורל". לאחר תחילת הערכה המחודשת, היצירה עוברת ישירות לנושא השני, פוסחת על הקטע בדו מינור ועוברת אל הסולם המקביל פה מז'ור, ומסיימת בקודה מורחבת.
פרק שני
הפרק השני מתחיל בציטוט מעל למוזיקה של שיר מאת אוטו אינקרמן בשם העט CO Sternau.
יוהנס ברהמס
Der Abend dämmert, das Mondlicht scheint ,
da sind zwei Herzen in Liebe vereint
und halten sich selig umfangen
מבעד לצל הערב, ירח חיוור שולח אורו
ולפופים בחלומות יוקדי אהבה,
שני לבבות כאחד פועמים.
ייתכן ששני הלבבות הפועמים כאחד בפרק האנדנטה הזה מסמלים את שני הנושאים העיקריים שלו, אחד בלה ♭ מז'ור והשני ברה ♭ מז'ור, המתחלפים לסירוגין לאורך הפרק. כמו הנושא השני של תצוגת הפרק הראשון, פרק זה מדגים טונאליות מתקדמת כאשר הוא מסתיים ברה מז'ור, ולא בסולם בו התחיל, לה מז'ור.
פרק שלישי
הפרק השלישי, סקרצו וטריו, מתחיל בפה מינור עם ציטוט מוזיקלי מתחילת הפינאלה של שלישייה לפסנתר מס' 2, אופוס 66 מאת פליקס מנדלסון בניגוד להמולה של הסקרצו, הטריו ברה במול מז'ור הוא רגוע ולירי, ומלווה בבס שמעלה שוב את "מוטיב הגורל" של בטהובן. לאחר שהטריו חוזר על חומר הפתיחה של הפרק בסיומו, הסקרצו חוזר על עצמו בשלמותו. ומסתיים גם הוא בסולם המז'ור המקביל.
פרק רביעי
הפרק הרביעי מסומן כאינטרמצו והוא קבל את התואר "Rückblick", מילולית "זיכרון". הפרק מתחיל בנושא הפותח את הפרק השני, אך בסולםסי במול מינור. כמו בפרק הפתיחה ובפרק השלישי, גם כאן מופיע "מוטיב הגורל" בצורה בולטת לכל אורך האינטרמצו.
פרק חמישי
הפרק החמישי והאחרון הוא רונדו בסולם הבית, פה מינור. הוא בוחן כמה רעיונות הנשזרים בסיום הווירטואוזי וחוגג הניצחון. הסטייה הראשונה מנושא הרונדו מתחילה בכתב-סתרים מוזיקלי, שהיה מוטו מוזיקלי אישי של חברו הוותיק של ברהמס, יוזף יואכים[1], הנושא F – A – E (פה-לה-מי), שמייצג את "Frei aber einsam" (חופשי אך בודד). הקטע השני, ב רה ♭ מז'ור, משתמש ארבעה גובהי-צליל, פה, מי♭, רה♭, לה♭ כבסיס להרבה מן החומר המוזיקלי שבא בעקבותיו. כמו הפינאלה של הסונאטה לפסנתר מס' 2, גם הפינאלה של הסונאטה הזו מסתיים במג'ור המקביל.
