ואי נולד בשיקגו ועבר לאטלנטה בגיל שש, אז התעניין בראפ.[1] בגיל 14, עבר לבאטסוויל שבמיסיסיפי עם אביו.[2] אביו של ואי סיפק עבורו אולפן הקלטות כדי לחקור את שאיפותיו המוזיקליות. בנובמבר 2005, ואי פרסם שירים באתר SoundClick, ולאחר מכן פרסם אותם גם ביוטיוב ובמייספייס.[3][4] במרץ 2007 הוציא את אלבום האולפן העצמאי הראשון שלו, Unsigned & Still Major: Da Album Before da Album. עוד באותו החודש, הקליט את השיר "Crank That (Soulja Boy)", ואחריו סרטון המדגים את הריקוד הנלווה לשיר. ב-2 במאי יצא השיר כסינגל. השיר הפך במהרה לוויראלי וזכה להצלחה מסחרית רבה, כשהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100.[5] בהמשך, הועמד השיר לפרס גראמי לשיר הראפ הטוב ביותר, אך הפסיד ל-"Good Life" של קניה וסט וטי-פיין.
בדצמבר 2008 יצא אלבום ההמשך, iSouljaBoyTellem וזכה לביקורות שליליות. הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Bird Walk", הגיע בשיאו למקום ה-40 במצעד שירי ה-R&B/היפ-הופ ול-20 הראשונים במצעד שירי הראפ. הסינגל השני, "Kiss Me thru the Phone", הגיע למקום השלישי במצעד הבילבורד הוט 100 וזכה למיליוני הורדות דיגיטליות.
בשנת 2010 הוציא את אלבומו השלישי, The DeAndre Way. הסינגל המוביל מתוך האלבום, "Pretty Boy Swag", הגיע למקום החמישי במצעד שירי הראפ.
במרוצת השנים 2011–2013, הוציא סולג'ה בוי סדרה של מיקסטייפים להורדה באינטרנט, שזכו למאות אלפי הורדות. במאי 2014, התארח סולג'ה בוי בסינגל השיווקי של הראפרית ניקי מינאז', "Yasss Bish", שזכה להצלחה ולשבחים מהמבקרים.[9][10] באותה השנה, יצא האלבום הדיגיטלי King Soulja 3'.[11] בהמשך השנה הכריז סולג'ה בוי כי חתם בחברת התקליטים יוניברסל מיוזיק גרופ לקראת הוצאת אלבום האולפן הרביעי שלו,[12] שיצא בפברואר 2015 ונקרא Loyalty. את האלבום המשיכו מספר מיקסטייפים נוספים שיצאו באותה השנה.
דיסקוגרפיה
אלבומי אולפן
2007: Souljaboytellem.com
2008: iSouljaBoyTellem
2010: The DeAndre Way
2015: Loyalty
2018: Young Drako
אלבומי אוסף
2009: Mr. Fly Boy
2014: Successful
2015: Follow The Swag
מיקסטייפים
2007: Unsigned & Still Major: Da Album Before da Album
2007: Supaman
2008: Teen of the South
2008: Live N Direct
2009: Tell Em TV
2009: Lord of the Ringtones
2009: Gangsta Grillz: Follow Me Edition
2009: Work on Deck
2009: My Way of Life
2009: Cortez
2009: Paranormal Activity
2009: Dat Piff
2010: Teenage Millionaire
2010: Legendary
2010: Cookin' Soulja Boy
2010: Best Rapper
2011: Smooky
2011: 1UP
2011: Juice
2011: The Last Crown
2011: Supreme
2011: Skate Boy
2011: Gold on Deck
2012: 50/13
2012: Mario & Domo vs. the World (עם יאנג אל)
2012: OBEY
2012: Double Cup City (עם ויני צ'ייס)
2012: Juice II
2012: Young & Flexin
2012: LOUD
2013: Foreign
2013: Foreign 2
2013: King Soulja
2013: Life After Fame
2013: 23
2013: The King
2014: King Soulja 2
2014: Super Dope
2014: King Soulja 3
2014: Young Millionaire
2015: Swag The Mixtape
2015: King Soulja 4
2015: Plug Talk
2015: S. Beezy
2016: Some Only Dream Of Making Gwap (עם קליקו ג'ונז)
^Vozick-Levinson, Simon (5 באוקטובר 2007). "Music Review: Souljaboytellem.com". Entertainment Weekly. Time. נבדק ב-27 בדצמבר 2007. “Crank That” is diverting enough for three and a half minutes, but most of his debut, Souljaboytellem.com, is a teenage wasteland filled with monotonously looped chants and agonizing blunt-force beats. At least he owns a cool domain name. D{{cite journal}}: (עזרה)
