סוזן שיהאן (באנגלית Susan Sheehan; נולדה ב-24 באוגוסט 1937)[1] היא סופרת אמריקאית, זוכת פרס פוליצר.
שיהאן נולדה בשם המשפחה זאקסל (Sachsel) בווינה שבאוסטריה, היא זכתה בפרס פוליצר בשנת 1983 על ספרה "אין מקום על פני כדור הארץ עבורי?" (במקור – Is There No Place on Earth for Me?).[2] הספר מתאר את חוויותיה של צעירה ניו יורקית כחולת סכיזופרניה. חלקים מהספר פורסמו בעיתון הניו יורקר, אשר החל משנת 1961, שיהאן הייתה חברה בצוות הכותבים הקבועים שלו. עבודתה העיתונאית פורסמה לעיתים קרובות ב"ניו-יורקר" ובמגזין החודשי Architectural Digest.[3]
ב-1986, פרסם ה"ניו-יורקר סדרת כתבות בת שלושה פרקים מפרי עטה של שיאן, בשם "המטוס הנעדר". הסדרה עקבה אחר ניסיון צבא ארצות הברית לזהות את שרידי קורבנות התרסקות מטוס משנת 1944. בביקורת על העבודה, בן יגודה הגדיר את הסדרה כ"מתישה לקריאה".[4]
יצירותיה
בין עבודותיה האחרות של שיהאן:
- 1967 – עשרה וייטנאמים
- 1976 – אמא סיעודית
- 1978 – בית כלא ואסיר
- 1984 – ימיה של קייט קווינטון
- 1986 – המטוס הנעדר
- 1991 – הדפסי רוברט אינדיאנה: קטלוג raisonne, 1951-1991
- 1993 – עבורי, החיים לא היו פשוטים
- 2002 – פסל הבננה, הגברת הסגולה ושחיין הלילה: תחביבים, אוספים, ושאר תשוקות ועיסוקים The Banana Sculptor, the Purple Lady, and the All-Night Swimmer: Hobbies, Collecting, and Other Passionate Pursuits (נכתב במשותף עם הווארד אומר)
חיים אישיים
שיהאן הייתה נשואה לעיתונאי ניל שיהאן עד למותו ב-2021. ניל שיהאן זכה אף הוא בפרס פוליצר עבור ספרו A Bright Shining Lie: John Paul Vann and America in Vietnam בשנת 1989. שיהאן מתגוררת בוושינגטון די. סי.
לקריאה נוספת
הערות שוליים
