אל קאפ דה ברצלונה, 1992 פסל על ידי רוי ליכטנשטיין, שהשתמש בנקודות בן דיי ביצירותיו.
תהליך ההדפסהנקודות בן-דיי, נקרא על שם המאייר והמדפיס בנג'מין הנרי דיי ג'וניור, (בנו של המו"ל של המאה ה-19, בנג'מין הנרי דיי)[1][2][3][4] הוא טכניקה משנת 1879.[5]
בהתאם לאפקט, צבע, והאשליה האופטית הדרושים, ממקמים נקודות קטנות וצבעוניות בצפיפות, ברווח או באופן חופף.[6] נקודות מג'נטה, לדוגמה, ממוקמות במרווחים גדולים כדי ליצור צבע ורוד. קומיקסים מ-1950 ו-1960, השתמשו בנקודות בן-דיי בארבעת הצבעים הבסיסיים (כחול-ירקרק, ארגמן, צהוב ושחור) כדי לייצר בזול הצללה וצבעים משניים כגון ירוק, סגול, כתום וגוונים חיים.[7][8]
נקודות בן-דיי נבדלות מנקודות חצי גוון בכך שנקודות בן-דיי תמיד בגודל ופיזור שווה באזור מסוים. כדי להחיל את הנקודות על ציור, על האמן לרכוש גיליונות ציפוי שקופים מספק מכשירי כתיבה. הגליונות היו זמינים במגוון רחב של גודלי נקודות ופיזור, אשר נתן לאמן מבחר של גוונים לשימוש בעבודתו. האמן היה חותך את חומר הציפוי בצורות של אזורי הגוונים הרצויים — כלומר צל או רקע או משטח — ומשפשף על אזורים מסוימים של הציור.[9][10]
שימוש בנקודות בן-דיי היה לסימן היכר של האמן אמריקאי רוי ליכטנשטיין[5][11] שהגדיל והפריז איתם ברבים מציוריו ופסליו. מאיירים ומעצבים גרפיים אחרים השתמשו בנקודות בן-דיי מוגדלות בתקשורת הכתובה כדי להשיג אפקט דומה.
