ערך זה עוסק בביטוי שמבטא את נצחיותו של עם ישראל ובהקשרים מסוימים גם את נצחיותה של מסורת ישראל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו נצח ישראל (פירושונים).
נֵצַח יִשְׂרָאֵל (לעיתים במלואו: נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר) הוא ביטוי שמבטא את נצחיותו של עם ישראל ובהקשרים מסוימים גם את נצחיותה של מסורת ישראל. בשימושו הפופולרי, מביע הביטוי תקווה בגאולה ובניצחון עם ישראל על אויביו.
מקור
מקור הביטוי הוא מהפסוק "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל, לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם"[1] שנאמר על ידי שמואל הנביא לשאול המלך, במסגרת תוכחתו על כך שהחרים את רכושם של בני עמלק ולא השמידו כליל.[2] כעונש על מחדל זה אומר שמואל לשאול: "קָרַע ה' אֶת-מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ, הַיּוֹם; וּנְתָנָהּ, לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ. וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל, לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם" (ספר שמואל א', פרק טו' פסוקים כח–כט).
ב"מדרש תהילים" (או בשמו השני: "מדרש שוחר טוב") נעשה שימוש בביטוי הן לגבי המחילה שמוחל אלוהים לעם ישראל בגמר הימים הנוראים והן לגבי הניצחון של היהודים על "אומות העכו"ם" - הגויים: ”כל ישראל באין ומתעניין ביום הכפורים, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים. עבר יום הכפורים, ואין אדם יודע למי נמחל. כיון שהגיע יום הראשון של חג (סוכות) וכל ישראל יוצאין קטנים וגדולים וטועניין לולביהן בידם, מיד הכל יודעין שנצחו ישראל בדין ונמחלו עוונותם והם יודעין שנצחו. שנאמר (שמואל-א טו, כט) וגם נצח ישראל לא ישקר. והוא שדוד אומר לישראל, קיימתם מצות לולב שנקרא נעים. שנאמר, נעימות בימינך נצח. הרי את מבושר שנצחת לאומות העכו"ם (שנקרא נצח), שנאמר, וגם נצח ישראל.”
.jpg)
