היחידה אורגנה באופן ספונטני ולאחר מכן הוכפפה למחלקת החקירות הפוליטיות בוועדת הביטחון העממית (בראשות אוטו קורווין מקודם: קליין). באחריותו של טיבור סמואלי ובפיקודו של יוז'ף צ'רני, שישב בארמון בתיאני בשדרת טרז בבודפשט, הוקמה יחידת מוות בת 200 לוחמים. הם התפרסמו באכזריותם, צוידו במכנסי עור, מעיל עור, כפפות עור, כובע צלחת, קרבין, אקדח שטייר, כידון ורימון יד.
טיבור סמואלי בחר את הצוות הבינלאומי של רכבת המוות שלו (בדומה לרכבת של טרוצקי ברוסיה) בחלקם מתוך נערי לנין ובחלקם מקבוצות אחרות. הרכבו השתנה, אך היו מזוהים 34 חברים קבועים, ביניהם יהודים רבים, ובהם ארפאד קרקש (מקודם: קוהן = כהן), בלה לווינגר, מור לובל, גאבור שיין (מקודם: גולדברגר), לאסלו סמואלי (אחיו הצעיר של טיבור סמואלי) ועוד. במשפטים אחרי נפילת הרפובליקה התביעה מצאה כי נערי לנין היו שותפים ל-92 רציחות לפחות. חלקם התגוררו כאמור ב"רכבת המיוחדת" של סמואלי.
השלטון המרכזי רצה לפרק את יחידת הטרור נערי לנין מיד עם הקמתה. ב-19 במאי 1919 פורקה מנשקה קבוצת צ'רני בעיר גדלה. לביצוע המשימה מפקדת הצבא פרסה שני גדודי חי"ר וגדוד תותחנים. כלי הנשק שלהם שנערמו היו: שבע מרגמות 140 מילימטר, שש מרגמות של 90 מילימטר, שלושה תותחים משוריינים של 75 מילימטר, שבעה תותחי חי"ר, שבעה מקלעים, 64 ארגזי פצצות, 130 ארגזים של רימוני יד, 41 ארגזים של תחמושת מקלע, 115 ארגזי תחמושת לתותחי החי"ר, 807 ארגז מוקשים. היו להם גם שמונה מכוניות ושש משאיות. כל זה ליחידה לא גדולה של כמה עשרות לוחמי טרור.[1] רוב חברי הקבוצה נשלחו לחזית. 25 אנשים המשיכו לשמור על "הבית הסובייטי" (מלון של מגורי שרי הממשלה המהפכנית) ו-43 איש הוצבו אצל אוטו קורווין, במחלקת החקירות הפוליטיות, בפיקודו של צ'רני. זו הפכה ל"קבוצת צ'רני השנייה".
לעיתים קרובות הם שיתפו פעולה עם נערי לנין שנשארו בראשות סמואלי, הם היו לרוב בתפקיד ברכבת המשוריינת הידועה לשמצה של סמואלי, ובכך השתתפו בחיסול כל המרידות הגדולות נגד המהפכה. בתחילת יוני הודיע אוטו קורווין למועצת השלטון כי אינו יכול עוד לשתף פעולה עם מחלקה V, בראשות צ'רני, אולם המרד האנטי-מהפכני שפרץ ב-24 ביוני שינה את המצב. החבורה של צ'רני מילאה תפקיד חשוב בדיכוי המרד.
צבא הרפובליקה הסובייטית הובס ב-1 באוגוסט 1919. אחרי הכניעה הצליחה ההנהגה הקומוניסטית להימלט, אוטו קורווין ונערי לנין נותרו בהונגריה. המשפט המרכזי בתיק הפלילי שלהם בשנת 1919 החל ב-25 בנובמבר.[2] ב-26 בנובמבר, לבקשת אביו המאמץ, פסק בית המשפט בבודפשט שישלל מגאבור שיין שם משפחתו של אביו המאמץ. מכאן והלאה הוא חזר לשם לידתו כגאבור גולדברגר.[3] יוז'ף צ'רני, מפקד הכנופיות של נערי לנין ושלושה עשר חבריו, נידונו למוות והוצאו להורג. טיבור סמואלי מת בנסיבות לא ברורות בגבול הונגריה-אוסטריה (או שהתאבד או שנורה על ידי אנשי משמר הגבול).[4]
התליין היה מיהאי באלי ועוזריו היו קארוי גולד ואדם הרמן. ציור הגרדום מאותה התקופה, האיור הוא יצירתו של שאנדור ק. נאג', התליין ועונש המוות (1914)
מנהיגי קבוצה נוספת של נערי לנין שנשארו בהונגריה נידונו למוות ב-20 בדצמבר 1919 על ידי בית המשפט הפלילי בבודפשט. כמה נידונים למוות פנו לבית המשפט העליון בבקשת חנינה, אולם ב-28 בדצמבר בצהריים אישר בית המשפט העליון את גזרי הדין. ההוצאה להורג בוצעה בבוקר ה-29 בדצמבר.[5] למחרת (30 בדצמבר 1919) כתב היומון "עיתון בבודפשט" על ההוצאה להורג.[6]
