בגיל 30 שב לירושלים, לאחר פטירת אשתו מרים. באותה שנה, לאחר שהתחתן בשנית עם פרלה פרירה, בתו של הרב יצחק משה פרירה, עבר הרב אוחנה לניו יורק על-מנת לכהן שם כרב לקהילת יוצאי חלב, שם לימד עברית ותורה במשך שנתיים. הוא עבר לשם לבדו על מנת להכין את הקרקע לבואה של משפחתו. בעת שפרצה מלחמת העולם הראשונה ב-1914, שהה הרב אוחנה בירושלים. עקב נתינותו הצרפתית, שלטונות האימפריה העות'מאנית, שלחמה בצרפת, מנעו ממנו לצאת משטח האימפריה, ובמקום זאת הגלו אותו לאלכסנדריה שבמצרים. לאחר חצי שנה מינה אותו הרב הראשי של אלכסנדריה לרב הראשי של מלטה, שם כיהן חמש שנים.
בשנת 1920 הוזמן הרב אוחנה על ידי הרב חיים אלישר להיות הרב הראשי של פורט סעיד. הרב אוחנה נענה להצעה ובפורט סעיד הוא הרביץ תורה וייסד את בית הספר העברי "זיכרון משה". חיים ויצמן הוזמן לירות את אבן הפינה של בית ספר זה. בזמן שהותו במצרים, השתתף הרב אוחנה במסיבת תה שערך ב-1924 מלך מצרים, פואד הראשון. ב-1935 מונה לראש בית-דין בקהיר וסגן הרב הראשי למצרים. הרב אוחנה פעל למען הפצת הציונות בקהילתו, עודד את יהודי מצרים לעלות לארץ ישראל וסייע לעלייה, הטיף לחינוך דתי לאומי והיה מזוהה עם המזרחי[1], פיקח על לימוד השפה העברית בבתי ספר ונתן שיעורים בתלמוד בישיבות.
ב-1947 מונה לראש בית-דין ורב ראשי לעדה הספרדית לעיר חיפה והמחוז (שכלל את היישובים מעכו עד חדרה). באותה שנה אמר דברי זיכרון על צדוק ליסבונה שנהרג בעת שניסה למנוע שוד, ודבריו צוטטו בעיתון דבר[2].
"ספר תרי"ג מצוות" – מחברת אישית של הרב אוחנה, שהוצאה לאור לאחר פטירתו על ידי בני משפחתו.
"ויכוח עם האפיקורסים" ספר לחיזוק האמונה והדיפת טענות המיסיון
בנוסף, הוא כתב מאמרים בהלכה בעיתונים "הפוסק" ו"יד לאחים", חיבר תפילות, ביניהן "תפילת קיבוץ הגלויות", "פתיחת שערי ארץ" ו"תפילה לביטול המצור על ירושלים", וגם חיבר והלחין פיוטים, כמו "שיר הגאולה" ו"שיר הניצחון".
לקריאה נוספת
אהרן רחמים אוחנה-רונן, ספר המשפחה: משפחת הרב נסים בנימין אוחנה - מעשים, זכרונות, סיפורים, עם עובד, 2001
