בערבית, השרש نزل נ.ז.ל. מורה על ירידה ועל פי וילנאי מדובר במקום שתושבי ההרים הסמוכים היו יורדים אליו לעבד את האדמה ואף לגור שם. שתי המילים הנוספות מגיעות משמו של קדוש מוסלמי בשם חמדאן אבו נאר שסביב קברו קם היישוב. (אין פרטים אודות הקדוש) [1] במפת הקרן לחקר ארץ ישראל שפורסמה ב-1882, נזלת אבו תואר כ"מעט בתים העומדים [...] ליד מקאם [...] הנקרא אבו נאר (אבי האש)".[2]
במפקד 2017, הרשות הפלסטינית לא פקדה את תושבי היישוב, אלא כללה אותם בין תושבי הכפר באקה א שרקיה, הסמוך. [4]
56.2% מאוכלוסיית נזלת אבו נאר היו פליטים בשנת 1997.[5]
המשפחות הגדולות בכפר הן: ג'אנם (جانم), סליט (سليط), כתאנה (كتانة) ו אל-סעד (الساعد).
קרקעות
שטח הכפר הוא כ-751 דונם. מתוך שטח זה, 170 דונם נועדו למטעים וקרקע להשקיה, 170 דונם היו נטועים בכרמי זיתים ו-299 דונם שימשו לגידול דגנים. רק שני דונם היו בנויים.[6]
הערות שוליים
^זאב וילנאי, אריאל - אנציקלופדיה לידיעת א"י, עם עובד, 1976, עמ' 5111