נוזל על-קריטי הוא מצב צבירה המתקיים כאשר חומר נמצא בתנאי טמפרטורה ולחץ מעל הנקודה הקריטית שלו. במצב זה, לא ניתן להבחין בין המצב הנוזלי למצב הגזי של החומר, והוא מציג תכונות המשלבות מאפיינים של שני מצבי הצבירה.[1]
נוזלים על-קריטיים נמצאים באופן טבעי באטמוספירות של ענקי קרח כמו נפטון ואורנוס, שם המים, אמוניה ומתאן נמצאים במצב על-קריטי בגלל תנאי הלחץ והטמפרטורה הקיצוניים.[2]
מאפיינים פיזיקליים
נוזל על-קריטי מתאפיין בתכונות ייחודיות:
הנקודה הקריטית מוגדרת על ידי טמפרטורה קריטית (Tc) ולחץ קריטי (Pc) ספציפיים לכל חומר. לדוגמה, עבור מים הנקודה הקריטית היא בטמפרטורה של 374°C ולחץ של 218 אטמוספירות.
תכונות בנקודה הקריטית
בנקודה הקריטית מתרחשות מספר תופעות ייחודיות:
שימושים
לחומרים במצב נוזל על קריטי שימושים רבים, בהם:
היסטוריה
המושג "נקודה קריטית" הוצג לראשונה על ידי הברון שארל קניאר דה לה טור (אנ') בשנת 1822, כאשר הבחין שהגבול בין הפאזות הנוזלית והגזית נעלם בטמפרטורות מסוימות. המחקר המודרני של נוזלים על-קריטיים החל בשנות ה-70 של המאה ה-20, עם התפתחות היישומים התעשייתיים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים