בני הזוג רפאלו וקתרינה נפולאונה (Raffaelo & Caterina Napoleone) היו בני זוג איטלקים שהצילו משפחה יהודית, משפחת די קאסטרו (Di Castro), בזמן מלחמת העולם השנייה באיטליה. הם הוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם ב-13 במרץ 2007.
חייהם עד מלחמת העולם השנייה
רפאלו נפולאונה נולד ב-28 בדצמבר 1894 בטורה די פאסרי (Torre de' Passeri) (איט') במחוז אברוצו, איטליה, ונפטר ב-9 באפריל 1960 ברומא.
קתרינה נפולאונה נולדה ב-28 באוקטובר 1880 פורלי, במחוז אמיליה-רומאניה, ונפטרה ב-19 ביולי 1964.
רפאלו נפולאונה נולד למשפחה צנועה בטורה די פאסרי, עיירה במחוז אברוצו שבמרכז איטליה. אביו היה יזם פעיל בתחום הבנייה בעוד אמו הייתה מורה. רפאלו הגיע ממשפחה גדולה, שמנתה כ-5 ילדים - 4 בנים, ובת שמתה בגיל צעיר.
קתרינה נפולאונה נולדה בפורלי, למשפחה איטלקית עשירה ומבוססת בוונציה שבמחוז ונטו. בבעלות משפחתה היו נכסים רבים באזור ונטו. אביה, לואיג'י נגרלי (Luigi Negrelli) היה מהנדס בכיר בשירות בית הבסבורג ולאחר מכן בשירות בית סבויה, ובנוסף היה אחד מבוני תעלת סואץ.
רפאלו וקתרינה נפגשו בתחילת המאה ה-20 בטורינו שם למדו ביחד. לאחר מכן החליט רפאלו לעבור לרומא כדי להתחיל לעבוד כעורך דין ולאחר מכן בתור נוטריון. רפאלו נלחם במלחמת העולם הראשונה, וזכה לעיטורי גבורה רבים. לאחר המלחמה שימש בתור יועץ בניסוח החוקה האיטלקית החדשה, ותרם לשיקומה של איטליה.
רפאלו וקתרינה הקימו משפחה ברומא ונולדו להם שלושה ילדים: אוג'ניה, נורברטה ולואיג'י. משפחתם הייתה משפחה בורגנית ומשכילה. בני המשפחה קיבלו חינוך הומניסטי ומשפטי, והאומנות והמוזיקה שיחקו תפקיד מרכזי בחיי המשפחה.
למשפחת נפולאונה הייתה וילה לאורך דרך ויה אפיה. וילה נפולאונה הייתה מוקפת חומה גבוהה, וכאשר היו נכנסים לוילה ניתן היה לראות מצד שמאל את בית הוילה ומצד ימין ניתן היה לראות מדשאה שעליה מפוזרים כמה ביתנים של משרתים, אורוות סוסים, ומחסנים.[1]
בית הוילה היה בנוי משתי קומות וגג. על הגג היה כיתוב של המשורר האיטלקי דנטה אליגיירי - "מרחוק אני ראיתי את שפת הים": "Di Lonato Conobbi Il Tremoral Della Marina".[1]
הצלת משפחת די קאסטרו בזמן מלחמת העולם השנייה[2][1]
משפחת די קאסטרו, הייתה משפחה יהודית איטלקית מרומא, שמנתה 8 נפשות. ההורים רומיאו ואמה, וששת ילדיהם, ג'יובנינו (יוחנן), ליטיציה (גילה), עמנואלה, ריטה, פאוסטו (דן) וסנדרו (נתן). הם התגוררו ב- Viale Angelico 35.
עטיפת הספר זיכרונות ילדות - סנדרו דיקאסטרו
ביולי 1943, חיפש אבי המשפחה, רומיאו די קאסטרו, שהיה מהנדס ואדריכל יהודי שעבד עם רפאלו נפולאונה, את דודתו וירג'יניה טאצ'ינה. נודע לו דרך אדם, שהתגלה לאחר מכן כקצין מתחזה של בעלות הברית, שהדודה ניצלה, כי הספיקה לברוח מהעיר טראני. היא ביקשה את עזרתו אחיינה רומיאו, כדי לחזור לרומא. הוא מיד הסכים, ויצר קשר עם האדם והשניים, יצאו לדרך במכונית האוטוביאנקי של רומיאו. במהלך הנסיעה הבחין רומיאו בהתנהגות המוזרה של אותו אדם, וכאשר השניים הגיעו למחסום, במהלך בדיקת המסמכים, התגלו בתא המטען שלל מצרכים שאותם החביא הקצין המתחזה (פסטות, בגדים חדשים, גרביים ועוד). המתחזה התגלה כחייל איטלקי שמומחה לשפות זרות. השניים נעצרו ונכלאו בכלא, שבעיר טאנו (אנ'), למשך מספר ימים. באותו הזמן, אשתו, אמה די קאסטרו, התקשרה לרפאלו נפולאונה במטרה לעזור לרומיאו שהיה בכלא. רפאלו נענה לבקשה ושימש כעורך דין של רומיאו, ובכך שחרר אותו מהכלא.
במהלך ספטמבר 1943, לאחר פלישת כוחות גרמניה הנאצית לאיטליה, קיבל רומיאו די קאסטרו צו התייצבות לעבודה מחוץ לאיטליה, הצו כלל גם את ג'יובנינו (יוחנן), בנם הבכור של הזוג די קאסטרו. כתוצאה מכך, פנה די קאסטרו לרפאלו נפולאונה שיעזור להם להתחמק מהצו. נפולאונה נענה לבקשה, והעמיד לרשותם את הוילה למשך שבועיים. במשך שבועיים אלו, מדי ערב פתח יוחנן בחשאי את הרדיו כדי להאזין למשדרי רדיו לונדון, דבר היה עליו איסור חמור מצד שלטונות הכיבוש הגרמני. כעבור שבועיים, חשב אבי המשפחה שהרוחות יירגעו, ולכן חזרה משפחת די קאסטרו לביתם ברומא.
ב-16 באוקטובר 1943, במהלך האקציה הגרמנית של יהודי רומא, קיבל די קאסטרו טלפון מדודן שלו שהזהיר אותו מהנאצים המתקרבים לביתם. משפחת די קאסטרו עזבה במהירות את ביתה, באמצע ארוחת הבוקר, ופנתה לרחוב. המשפחה שוטטה ברחובות בחיפוש אחר מקום מחבוא. במהלך החיפוש, פגש רומיאו מכר בשם דאנג'ליס שהציע את עזרתו למשפחה. המשפחה נשארה שם למשך כמה ימים. בחיפוש אחר צריך סידור קבוע למשפחתו הגדולה, החליט רומיאו לפנות לוילדבאלדו סראני (Vildebaldo Serrani), קבלן שעמו עבד, ואשתו תרזה סראני (Teresa Serrani). משפחת די קאסטרו שהתה בביתם במשך כמה ימים, ובעקבות הצפיפות החליט רומיאו למצוא מקומות מסתור חלופיים ולפצל את המשפחה.
רומיאו ויוחנן התחבאו במנזר "האהבה הקדושה" (Suore Agostiniane del Divino Amore) ברומא, ריטה ולטיציה נשלחו להסתתר אצל משפחת נפולאונה, הזוג נפולאונה אירח את הבנות תוך כדי סיכון חייהם. האם אמה נשארה עם שלושת הילדים הקטנים עמנואלה, פאוסטו (דן) וסנדרו (נתן) בביתם של הסראנים עד לשחרור רומא ביוני 1944.
במהלך שהותם של רומיאו ויוחנן במנזר, סיפר יוחנן שהוא ואביו נהגו לצאת מדי פעם לשליחויות. הם חיכו לכניסתם של כוחות בעלות הברית, שהיו מרחק של 40 ק"מ מדרום העיר. במהלך שהותם במנזר, חלה תפנית, כשפתאום בלילה אחד, כשבוע לפני שחרור העיר, נכנסה הנזירה לחדרם ודרשה שיבואו אחריה כי חוליה של המשטרה הגרמנית נכנסה בכוח למנזר בחיפוש אחר יהודים שהסתתרו במנזרים. שנים מאוחר יותר נודע שהייתה הלשנה על המשפחה, ככל הנראה על ידי הגנן של המנזר. בני המשפחה הובלו לאגף במנזר ששם נמצאים חדרי השינה של הנזירות, והכניסה לאגף זה הייתה אסורה לגברים. הנזירה הכניסה את השניים לאשנב בתוך הקיר ושם הסתתרו. באשנב ראו שהיה שם עוד אדם. זה היה טייס אנגלי שמטוסו הופל מעל שמי איטליה, והתחבא גם הוא במנזר. השניים נשארו שם עד שהגרמנים הלכו.[1]
חייו לאחר המלחמה
לאחר מלחמת העולם השנייה חידש רפאלו נפולאונה את פעילותו המקצועית כעורך דין עם נדיבות ומחויבות, השתתף בשיקום הכלכלי חברתי של איטליה לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא נפטר ב-9 באפריל 1960 ברומא שבאיטליה. היה בן 66 במותו.
קתרינה נפולאונה המשיכה להיות קרובה לרפאלו, לתמוך בפעילותו המקצועית ולהתמסר לחיי המשפחה בטיפול בילדיה ונכדיה. היא נפטרה ב-19 ביולי 1964 ברומא, איטליה. הייתה בת 84 במותה.
הכרה והנצחה
ב-13 במרץ 2007 הכיר יד ושם ברפאלו וקתרינה נפולאונה ובוילדבאלדו ותרזה סראני כחסידי אומות עולם.[3]
ריטה ויזל עם קתרינה נפולאונה, נכדתם של רפאלו וקתרינה נפולאונהטקס הענקת אות חסיד אומות העולם לזוג נפולאונה על ידי נציגת קהילת רומאתעודת הכבוד עם קתרינה נפולאונה, נכדתם של רפאלו וקתרינה נפולאונה
סנדרו ועמנואלה דאגו ליצור קשר עם משפחת נפולאונה, משפחת סראני ועם יד ושם, על מנת לערוך טקס הכרה באיטליה. הטקס התקיים ב-13 במרץ ברומא, בנוכחות קתרינה נפולאונה, הנכדה של הזוג נפולאונה, הנכדים של הזוג סראני, משפחת די קאסטרו, נציגים מטעם הקהילה היהודית ברומא, נציגים מיד ושם ועוד.
משפחת דאנג'ליס לא הוכרה כ"חסידי אומות העולם" מכיוון שלא נמצאו צאצאיהם.
