בשנות השואה גורש לאוקראינה עם אביו, בעל הנתינות הפולנית. לאחר שניצלו מטבח ההמונים שביצעו פורעים אוקראינים במגורשים היהודים בקמניץ-פודולסקי, הצליחו לחזור לבודפשט ולהתאחד עם שאר המשפחה[1]. בבודפשט התחבאו, וב-1944 קיבלו הוריו סרטיפיקט לארץ ישראל ועלו אליה. אמו ההרה ילדה את בנה החמישי עם הגיעם לארץ ישראל, אך היא לקתה בשחפת וב-1945 נפטרה בירושלים[1]. אביו נישא בשנית, נסע לארצות הברית לחסידיו שהזמינוהו, אך מצא "עולם כמנהגו נוהג" והתאכזב. הוא עבר עם משפחתו לסאו פאולו שבברזיל, שם שימש כרב הקהילה היהודית המקומית וחדל לשמש כאדמו"ר, גם בשל דעותיו הציוניות.
הרב רבינוביץ הוכתר על ידי שארית הפליטה של חסידי מונקאטש לאדמו"רם, בחיי אביו. לאחר מינויו ניהל יחד עם אחותו יוטא וילמובסקי מאבק נגד אביו בבית המשפט המחוזי בתל אביב על מנת שיעביר אליו רכוש שלטענתו היה שייך לאדמו"רי מונקאטש[3].
הרב רבינוביץ פעל לשיקום החסידות, שמרכזה כיום בשכונת בורו פארק בברוקלין, וייסד מחדש בתי מדרש, ישיבות, בתי חינוך ומוסדות חסד ברחבי העולם.
הרב רבינוביץ אב לשני בנים ולבת. בנו, הרב ירוחם פישל, הוא ראש ישיבת "יודעי בינה" של החסידות[4]. אחיו, הרב יצחק יעקב, הוא האדמו"ר מדינוב.
ספריו
שערי אורה מאמרים לחנוכה
רשימת שיעורים על מסכתות הש"ס
עורו ישנים
עולת שבת ה' חלקים על התורה ומועדים
דרכי תשובה הלכות נדרים חשבונות (המשך לסדרת הספרים של סבו)
