משאלי העם לבחירת דגל ניו זילנד נקבעו על ידי פרלמנט המדינה ביוזמת הממשלה על מנת להכריע בהצעה להחליף את דגלה הלאומי. המשאל הראשון נערך מה-20 בנובמבר ועד 11 בדצמבר2015 ובו נבחר עיצוב אלטרנטיבי לדגל הנוכחי. המשאל השני נערך מ-3 עד 24 במרץ2016 ובו נקבע ברוב של 57% כי הדגל הנוכחי יישאר כפי שהוא ולא יוחלף על ידי החלופה שנבחרה במשאל הראשון[1]. ההליך כולו היה שנוי במחלוקת בציבור הניו זילנדי.
דגל ניו זילנד הנוכחי אומץ כדגל המדינה בשנת 1902. במהלך השנים החל מימי מלחמת העולם השנייה הועלו מספר פעמים הצעות להחליפו בדגל אחר, אך אף אחת מהן לא התקדמה לכדי מימוש.
לקראת הבחירות הכלליות בניו זילנד ב-2014 הכריז ראש הממשלהג'ון קי מהמפלגה הלאומית כי אם מפלגתו תזכה שוב בבחירות ייערך בניו זילנד משאל עם אודות החלפת הדגל בתוך שלוש שנים. לאחר ניצחונו בבחירות הוא החל במימוש הרעיון.
ההכנות למשאלי העם
לאחר הבחירות הוקמה קבוצה רב-מפלגתית של פוליטיקאים על מנת להתחיל בהכנת החקיקה הדרושה למשאל עם וכדי להרכיב ועדה ציבורית (Flag Consideration Panel), שתנהל את המהלך לבחירת עיצובים אפשריים לדגל. בראש הקבוצה עמד שר האוצר ביל אינגליש והשתתפו בה נציגים מכל המפלגות שבפרלמנט למעט מפלגת New Zealand First, שסירבה להשתתף בה.
החוק לעריכת משאלי העם נתקבל בפרלמנט ב-29 ביולי 2015. במהלך הליכי החקיקה הציעו מתנגדי החלפת הדגל שתחילה יכריעו המצביעים האם להחליף כלל את הדגל. כמו כן הוצע שמשאל העם השני ייערך בתנאי ששיעור ההשתתפות במשאל העם הראשון יהיה 50% לפחות מכלל בעלי זכות ההצבעה. שתי ההצעות לא נתקבלו.
למשאלי העם קדמו 16 משאלי עם אחרים שנערכו בניו זילנד במהלך שנות קיומה.
עבודת הוועדה הציבורית ובחירת עיצובי הדגל המתחרים
הוועדה הציבורית שהורכבה על ידי הקבוצה הפוליטית כללה 12 אישי ציבור, וביניהם אנשי אקדמיה, אנשי עסקים, ספורטאים, סופרת ואיש צבא בדימוס. הוועדה החלה את עבודתה במאי 2015. היא פנתה לציבור בבקשה לקבל הצעות לעיצובי דגלים, סיירה ברחבי המדינה ופגשה אזרחים במסגרת כינוסים וסדנאות על מנת לקבל משוב מהציבור אודות הנושאים הרלוונטיים לטעמו לעיצוב הדגל הלאומי. ההשתתפות בפגישות אלו הייתה מועטה יחסית, והשתתפות ערה יותר נרשמה דרך האינטרנט - בגלישה לאתר משאל העם ובעיסוק בסוגיה ברשתות החברתיות.
בסך הכל הוגשו לוועדה 10,292 הצעות לעיצוב הדגל. היא דיווחה כי הצבעים השכיחים בהצעות שהוגשו לה היו לבן, כחול, אדום, שחור וירוק. המרכיבים העיצוביים השכיחים שהופיעו בהצעות היו הצלב הדרומי, שרך הכסף (Silver Fern) - צמח ילידי של ניו זילנד וסמל הקורו (Koru) המאורי.
מתוך ההצעות שהוגשו לה בחרה הוועדה 40 עיצובים לרשימת ביניים (Long List), שנחשפה לציבור ב-10 באוגוסט 2015. אחד מהם הושמט מהרשימה לאחר מכן בשל טענה להפרת זכויות יוצרים בעיצובו. ב-1 בספטמבר הכריזה הוועדה על ארבעה עיצובים מתוך רשימת הביניים אשר יועמדו להכרעת הציבור במסגרת משאל העם הראשון. אלו כללו שלוש גרסאות של דגלים הנושאים את לוגו שרך הכסף, שעוצבו על ידי קייל לוקווד (Kyle Lockwood) (חלופות A ו-E להלן) ואפורי קאנטר (Alofi Kanter) (חלופה D). העיצוב הרביעי התבסס על סמל הקורו בעיצובו של אנדרו פייף (Andrew Fyfe) (חלופה C).
בעקבות פרסום ארבע החלופות שנבחרו על ידי הוועדה נפתח מסע תמיכה ברשתות החברתיות בהוספת חלופה חמישית - דגל הפסגה האדומה (חלופה B). עיצוב זה היה פופולרי מאוד בקרב ציבור התומכים בהחלפת הדגל. במחצית ספטמבר הוגשה לפרלמנט עצומה החתומה על ידי 50 אלף איש (חתימות שנאספו דרך האינטרנט) להכללת חלופה זו במשאל העם הראשון. חבר פרלמנט מהמפלגה הירוקה הודיע שיגיש הצעת חוק לשם כך, מול התנגדות של מפלגת New Zealand First. המחלוקת הוכרעה לטובת תומכי הפסגה האדומה לאחר שראש הממשלה קי הודיע שמפלגתו תאמץ את הצעת החוק.
משאל העם הראשון
משאל העם הראשון נערך מ-20 בנובמבר ועד 11 בדצמבר 2015, לשם בחירת אחת מחמש החלופות שנקבעו:
חלופה A (נבחרה)
חלופה B
חלופה C
חלופה D
חלופה E (הגיעה למקום השני)
שיטת ההכרעה שאומצה למשאל העם הראשון הייתה כדלקמן: כל מצביע התבקש לדרג את העדפותיו לחמש החלופות המוצעות. נקבע שתחילה ייספרו הקולות שניתנו לחלופות בעדיפות ראשונה. אם אף חלופה לא תשיג תמיכה מינימלית של למעלה מ-50% מהקולות, יושמטו הקולות שיינתנו לחלופה שזכתה לתמיכה המעטה ביותר בשלב זה, ותיערך ספירה נוספת כאשר המצביעים לטובת החלופה שהושמטה ייחשבו כמי שתמכו בחלופה שאותה הגדירו כעדיפות הבאה אחריה. סיבובי ספירה כאמור ייערכו עד אשר אחת החלופות תשיג את התמיכה המינימלית הדרושה.
שיעור ההשתתפות במשאל העם הראשון הגיע ל-48.78 אחוזים מכלל בעלי זכות ההצבעה. שיעור הקולות הפסולים הגיע ל-9.9 אחוזים. מרביתם נפסלו משום שלא ניתן היה לקבוע מטופס ההצבעה את העדפותיו של המצביע.
נדרשו ארבעה סיבובי ספירה על מנת להכריע בין חמש החלופות. לסיבוב הספירה האחרון העפילו חלופות A ו-E, אשר מתחילת הספירה הובילו על פני שלוש האחרות. חלופה A נבחרה ברוב של 50.58 אחוזים לעומת 49.42 אחוזים שניתנו לחלופה E.
תוצאות ארבעת סיבובי הספירה
חלופה
סיבוב ראשון
סיבוב שני
סיבוב שלישי
סיבוב רביעי
קולות
%
קולות
%
קולות
%
קולות
%
A
559,587
40.15
564,660
40.85
613,159
44.77
670,790
50.58
E
580,241
41.64
584,442
42.28
607,070
44.33
655,466
49.42
B
122,152
8.77
134,561
9.73
149,321
10.90
D
78,925
5.66
98,595
7.13
C
52,710
3.78
סך הכל
1,393,615
100.00
1,382,258
100.00
1,369,550
100.00
1,326,256
100.00
משאל העם השני
משאל העם השני החל ב-3 במרץ ונמשך עד 24 במרץ 2016; במשאל זה התבקשו המצביעים לבחור באחת משתי אפשרויות - הדגל הנוכחי או החלופה שנבחרה במשאל העם הראשון.
חלופה A (נדחתה)
הדגל הנוכחי (נבחר)
במשאל העם השני השתתפו 2,124,507 מצביעים - 63.7% מבעלי זכות ההצבעה.
1,200,003 מצביעים (56.74%) בחרו באפשרות להשאיר את הדגל הנוכחי, ואילו 915,008 מצביעים (43.26%) הצביעו בעד אימוץ הדגל החלופי (9,496 קולות נפסלו).
מבין 71 מחוזות הבחירה במדינה הושג רק בשישה רוב לטובת החלפת הדגל הנוכחי בדגל האחר.
במידה והיה מוחלט במשאל העם השני להחליף את הדגל הנוכחי, היה מתוקן החוק בנדון בהתאם וההחלטה הייתה נכנסת לתוקף שישה חודשים לאחר המשאל. אולם כאמור במשאל העם נקבע כי הדגל הלאומי יישאר כפי שהוא.
ביקורת
מפלגות האופוזיציה בפרלמנט מתחו ביקורת על היוזמה לעריכת משאלי העם. לטענתן ניתן דגש לנושא על פני עיסוק בשורה ארוכה של עניינים ציבוריים בוערים אחרים, מה גם שסקרי דעת קהל הראו לטענתן שהציבור ברובו איננו מעוניין כלל להחליף את הדגל. כן נטען כי משאלי העם כרוכים בהוצאה של כ-26 מיליון דולר ניו זילנדי, סכום שניתן היה לנצלו לצרכים דחופים אחרים. על כך השיבו תומכי המשאלים כי מדובר בהוצאה חד פעמית, שעשויה גם לייצר מותג ניו זילנדי ברור יותר, שיעודד את התיירות למדינה.
טענות אחרות היו שההליך כולו היה חפוז מדי וכי הוא ננקט בקרבה בלתי ראויה ליום השנה לציון מאה שנים לפתיחת מערכת גליפולי במלחמת העולם הראשונה.
ביקורת נמתחה גם על עבודת הוועדה הציבורית לבחירת עיצובי הדגלים החלופיים והחלטותיה. מבקרים טענו שנבחרו עיצובי דגל משעממים וקלישאיים, הדומים זה לזה יתר על המידה. נטען שבין חברי הוועדה היה מספר לא-מידתי של חברים שנבחרו על ידי מפלגת השלטון. כמו כן נטען שחברי הוועדה לא היו כשירים לקבל החלטות על עיצובים חליפיים לדגל, כיוון שלאיש מהם לא היו הכשרה או ניסיון בעיצוב גרפי, אמנות או וקסילולוגיה. חבר פרלמנט לשעבר של המפלגה הירוקה של ניו זילנד טען שהוועדה מנעה למעשה מהציבור לבחור עיצובים חלופיים המקובלים עליו, ושהבחירה שעשתה הייתה כה גרועה עד כדי שהיא עשויה להביא לסיכול הניסיון להחליף את הדגל במשאלי העם הנוכחיים. כמו כן נטען שהוספת עיצוב הפסגה האדומה לרביעית החלופות העיצוביות שבחרה הוועדה היה היענות בלתי ראויה לקריאה בלתי מייצגת של דעת הקהל בנדון, וכן שמספר החתימות על העצומה שהביאה לכך ניתן להטייה בקלות.
_by_Kyle_Lockwood.svg)
_by_Andrew_Fyfe.svg)
_by_Alofi_Kanter.svg)
_by_Kyle_Lockwood.svg)
