מרקוס מוסורוס

מרקוס מוסורוס
Μάρκος Μουσούρος
Marcus Musurus

לידה	סביב 1470 הירקליון (קנדיה), דוכסות קנדיה, חלק משטחי הרפובליקה של ונציה - כיום ביוון
פטירה	25 באוקטובר 1517 רומא, מדינת האפיפיור
מדינה	הרפובליקה של ונציה
מקום קבורה	Santa Maria della Pace
עיסוק	לקסיקוגרף, פילולוג, משורר, מרצה ליוונית וללטינית
מקום לימודים	פירנצה
שפות היצירה	יוונית ביזנטית, לטינית, יוונית עתיקה
יצירות בולטות	Dictionarium graecum copiosissimum, Etymologicum Magnum
הושפע מ	יאנוס לאסקריס
השפיע על	ארסמוס מרוטרדם

מרקוס מוסורוס (ביוונית: Μάρκος Μουσούρος, בלטינית: Marcus Musurus,‏ בסביבות 1470 קנדיה, כרתים – 24 באוקטובר 1517, רומא) היה פילולוג, לקסיקוגרף, משורר ומורה הומניסט יווני-איטלקי שפעל בעיקר בוונציה, אחד מחשובי ההלניסטים והלטיניסטים של תקופת הרנסאנס.^[1][2] תלמידו, ארסמוס מרוטרדם תיאר אותו כ"פולימאט ואיש אשכולות, שומר אוצרות הלשון היוונית ומומחה נפלא בשפה הלטינית".

ביוגרפיה

מוסורוס נולד בסביבות שנת 1470 בקנדיה, כיום הירקליון, באי כרתים, אז בממלכת קנדיה, מושבה של הרפובליקה של ונציה, למשפחה של סוחרים יוונים מקומיים. מוסורוס למד בבית הספר "קתרינה הקדושה מסיינה" בעיר הולדתו. לדבריו, היה תלמידו של הכומר המלומד אריסטובולוס אפוסטוליס. לא ידוע מתי בדיוק הגיע לאיטליה. בשנת 1486 למד לטינית ואיטלקית אצל יאנוס לאסקריס, מנהל הספרייה הלורנציאנית בפירנצה, הוא הזכיר זאת באודה שהקדיש לפילוסוף אפלטון (פסוק נ"ט: Λασκαρέων γενεῆς ἐρικυδέος ἄκρον ἄωτον).

בשנים 1491–1492 שלח לורנצו דה מדיצ'י את לאסקריס לאסוף כתבי יד במזרח, וייתכן כי מוסורוס התלווה למורו ושהה לתקופה קצרה בכרתים. ככל הנראה, מותו של דה מדיצ'י (1492) והפלישה הצרפתית (1494), אילצו את מוסורוס לעזוב את פירנצה (בשלהי 1494/תחילת 1495) ולהתיישב בוונציה. בוונציה פרצה הקריירה המזהירה שלו כמורה ליוונית, כיועץ ועורך בהוצאתם לאור של כתבים יוונים ורומיים רבים בבית הדפוס של המלומד ההלניסט אלדו מנוציו. בסוף שנת 1495 נסע שוב לכרתים ושב לוונציה בספטמבר 1497. לפי המלצתו של מנוציו, נסע מוסורוס לעיירה קארפי כדי ללמד את הדוכס אלברטו פיו לטינית ויוונית וכעבור זמן קצר חזר לוונציה ופעל במסגרת האקדמיה החדשה מיסודו של מנוציו שנועדה לקידום התרבות היוונית. בשנת 1503 מינה אותו הסנאט של ונציה כמנהל משרד הכתבים היוונים (Publica Graecarum Literarum Officina), תפקיד של צנזור אותו מילא עד שנת 1516. בשנת 1504 התמנה מוסורוס למרצה לשפה היוונית בוונציה וכעבור שנתיים באוניברסיטת פדובה. הוא היה מורה כה נערץ שבאו ללמוד אצלו תלמידים מארצות רבות באירופה. ארסמוס מרוטרדם, שנכח בהרצאותיו, העיד על ידיעותיו בלטינית. אולם, כשהאוניברסיטה נסגרה בשנת 1509 במהלך מלחמת ליגת קמברה, הוא שב לוונציה, שם אייש תפקיד דומה.

ב-8 ביולי 1499 פרסם זכריאס קליארגס מהדורה מודפסת ראשונה של ה"אטימולוגיקום מאגנום"^[3] עם פתח דבר מאת מוסורוס. שניהם כתבו יחדיו ספר דקדוק לשפה היוונית. ב-1512 הוענק לו תואר פרופסור ליוונית בוונציה, ופרסם בעזרת אלדוס מנוטיוס מהדורה של כתבי אפלטון. הייתה זאת הפעם הראשונה בה הודפסו הדיאלוגים ביוונית.^[4] ב-5 בדצמבר 1514 נרשם מוסורוס ב"אחוות היוונים האורתודוקסים" בוונציה (Scuola de San Nicolò dei Greci) וחידש בה את חברותו בדצמבר 1515. עקב פרסומו הזמין אותו האפיפיור, לאו העשירי לרומא, שם לימד מוסורוס יוונית ב"גימנסיה היוונית" האפיפיורית, אותה הקים על גבעת הקווירינל יחד עם יאנוס לאסקריס. האפיפיור מינה אותו לבישוף קתולי של יראפטרה בכרתים, אחר כך ארכיבישוף של מונמבסיה בפלופונסוס אך לא הספיק להגיע כדי למלא את התפקיד, מכיוון שנפטר בשנת 1517 בגיל 47 מ"הידרופיזיה" (בצקת כללית).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרקוס מוסורוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. Assonitis, Alessio (2016-12-31). "Luigi Ferreri, L'Italia degli Umanisti: Marco Musuro". Variants. The Journal of the European Society for Textual Scholarship (באנגלית) (12–13): 246–249. ISSN 1573-3084.
2. Wolkenhauer, Anja (2013-12-04). "Musurus, Marcus". Brill's New Pauly Supplements I - Volume 6 : History of Classical Scholarship - A Biographical Dictionary (באנגלית).
3. Z. Kallierges (ed. and printed), Etymologicum Magnum Graecum (Venice 1499)
4. Desiderius Erasmus; Roger Aubrey Baskerville Mynors; Douglas Ferguson Scott Thomson (1974). The Correspondence of Erasmus: Letters 446 to 593, 1516-1517. University of Toronto Press. p. 337. ISBN 978-0-8020-5366-4.