מריו בנדטי נולד בשנת 1920 בפאסו דה לוס טורוס, אורוגוואי. כשהיה בן ארבע עברה משפחתו לגור במונטווידאו. לפני שפנה לעסוק בספרות עבד בנדטי בתור קצרן, קופאי, זבן, ספרן, עיתונאי, מתרגם, פקיד בחברה מסחרית ועובד ציבור. כך התוודע לקשת רחבה של אנשים ולמציאות החברתית העגמומית במולדתו, והיכרות מעמיקה זו מוצאת לה ביטוי נאמן ברבים מספריו. את דרכו הספרותית התחיל בנדטי במקביל לעבודתו כעיתונאי בשבועון "מַרְצָ'ה", שהיה אחד הפרסומים החשובים ביותר באורוגוואי בתחום הפוליטי והספרותי מאז היווסדו בשנת 1939 ועד סגירתו בהוראת השלטונות בשנת 1974. שיריו וסיפוריו הראשונים של בנדטי ראו אור כבר במחצית השנייה של שנות הארבעים, אבל יוצרם רכש את עיקר קוראיו הנאמנים רק בתחילת שנות השישים, עם פרסומם של הרומנים "ההפוגה" (1960) ו"תודה על האש" (1965). בשנת 1973, בעקבות ההפיכה הצבאית בארצו, גלה מארצו מסיבות פוליטיות ועד שובה של הדמוקרטיה לאורוגוואי חי כגולה, במשך כתריסר שנים, בעיקר בארגנטינה, בפרו, בקובה ובספרד. למן 1985 חילק בנדטי את חייו בין מדריד ומונטוידאו. בנדטי כתב מסות, סיפורים, שירה, מחזות, תסריטים, פזמונים, מאמרי ביקורת ספרותית ומאמרים עיתונאיים. הוא פרסם יותר מחמישים ספרים, ויצירתו תורגמה לעשרים ושלוש שפות. בעשרים שנות חייו האחרונות זכה בפרסים ולכיבודים רבים על כתיבתו, ועם מותו ב-17 במאי2009 כתוצאה ממחלת הסרטן. הכריזה ממשלת אורוגוואי על יום אבל לאומי לזכרו. ספרו "ההפוגה" תורגם לעברית בידי רמי סערי וראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 1996.
