בשנת ה'תרס"ג, כשהיה בן 16, נשא לאישה את בת אחיו מישונה. לאחר נישואיו היה צועד מדי יום מרחק 7 ק"מ מביתו כדי ללמוד מפי הרב משה זקן מאזוז, ראב"ד ג'רבה. זכה לכינוי 'אמייס' שפירושו 'תער', על שם חריפותו. בגיל 17 החל לפרסם מאמרים בירחון המאסף[2], ובהם התכתב עם גדולי ארצות הברית, רוסיה וארץ ישראל. כמו כן, התחבב על גדולי תוניסיה וג'רבה, שהתכתבו עמו בהערכה רבה, בהם הרב ישראל זיתון, הרב זקן מאזוז, הרב חיים בלעיש, הרב חיים חורי ועוד. כבר בגיל 18 התפרסם בג'רבה כבקיא במיוחד בהלכות נדה, וגדולי הרבנים היו מתייעצים עמו בנושא זה[3]. לצד לימודיו, בימי השוק עסק בהלוואות בריבית לגוים, תוך כדי עיסוקו בתורה.
בשנת ה'תר"ע (בהיותו כבן 23 בלבד) צרף אותו הרב מאזוז לבית הדין בג'רבה. בשנת ה'תרע"ה התמנה לראש הרבנים בג'רבה. הוא ארגן מחדש את המבנה הארגוני של הקהילה ואת מינוי בעלי התפקידים בה, והרחיב את בית הדין. תיקן תקנות ופעל לביצור שמירת ההלכה. לצד הרב משה כלפון הכהן, לחם בניסיונות של רשת כי"ח להקים בית ספר בג'רבה בשנת ה'תרצ"ז, והשניים הטילו חרם על מי שישכיר מבנה לרשת או ישלח את בניו לבית הספר שלה[4].
בשנת ה'תרצ"ח התפטר מתפקידו בשל אי רצונו לשמש ברבנות, ועבר להתגורר בתוניס. בשנת ה'תש"י התבקש על ידי הרב הראשי לתוניסיה, דוד בן בארון, למלא את מקומו כאב בית הדין הגדול. בשנת ה'תשי"ח, מילא את מקומו של הרב בן-בארון (שנפטר שלוש שנים קודם לכן) כרב הראשי לתוניסיה, והיה לרב הראשון יליד ג'רבה שמילא תפקיד זה. היה בקשרים טובים עם נשיא תוניסיהחביב בורגיבה, דבר שסייע לו בהנהגת הקהילה. סייע באופן פעיל להעלאתם של יהודי צפון אפריקה לישראל, לעיתים תוך סיכון מעמדו במדינה הערבית.
^נכדו מביא עדויות שנולד בסביבות ה'תרמ"ו, אך מציין כי מצא בתעודת הזהות שלו ששנת לידתו הייתה ה'תרמ"ח. ראו ב"תולדות המחבר" שבהקדמה לספר "דורש טוב לעמו", עמ' 18 בהערה.
^ראו למשל בדברי בן דודו רבי משה כלפון הכהן (שואל ונשאל חלק ז יורה דעה קפג): "נסתפקתי בנקודה כל דהוא... והראיתי לבן דוד הרמ"ה בר"י (הרב מרדכי הכהן בן רבי יצחק) נר"ו ...", וכן בסימן קפד, ובחלק ו יורה דעה קסח.
