כאדם שטייל תכופות והכיר את דרכי הארץ, התאים לתפקיד הסוחר. הוא היה פיקח, נועז, ממולח והתבטא בבהירות, אך החשוב מכל, התמצא בחוקי הקוראן כשם שידעו אותם מוסלמים.[2]
במהלך נסיעותיו לטימבוקטו העדיף שרוב סחורתו תועבר דרך הסהרה על שיירה קצרה של גמלים המלווה במורה דרך מקומי.[3]
כיהודי, נמנע ממנו להקים עסק מסחר משלו. הוא פנה לשליט המקומי, פולאני אמיר, וניהל איתו משא ומתן מתוקף היותו 'ד'ימי' - בן עם הספר. וכך, בשנים 1860–1862 היה הוא ואחיו לסוחרים מצליחים ומוכרים באזור. לאחר שצבר הון קטן חזר למרוקו ב-1863 ונתן לאביו סכום גדול של כסף. הוא שכנע את אחיו האחרים להצטרף אליו בנסיעתו הבאה לטימבוקטו.[4]
הקמת בית הכנסת
עם הגעת האחים לטימבוקטו בשנת 1864, עלה מספר היהודים הבוגרים בקהילה היהודית מתשעה לאחד-עשר. כעת היו די יהודים למניין והם פצחו בחגיגות גדולות והקימו בית כנסת.[5][6]
אחד עשר חברי הקהילה היו:
רבי מרדכי אבי סרור
אחיו של מרדכי - יהושע, אברהם ויצחק
בניו של יהושע - אהרון ודוד
בנו של אהרון - יצחק
משה - גיסו של מרדכי
בנו של משה - דוד
רבי רפאל
שמעון בן יעקב
הסתירה בין חוקי הדימים והקמת בית הכנסת
בית הכנסת בטימבקטו
הקמת בית כנסת בשטח מוסלמי אסורה, בהתאם לתנאי עומר. לפיכך לא ברור האם הוקם המבנה בפועל לפני הכיבוש הצרפתי בשנת 1894. יחד עם זאת, נפוץ היה בקרב יהודי מרוקו ש'בית הכנסת' היה פשוט כינוי למקום ההתכנסות שבו היו מתפללים חברי הקהילה. חברי הקהילה ידעו את התפילות בעל פה ולכן לא היו זקוקים לסידורים ויכלו לקיים את התפילות בביתו של כל אחד מהם. כמו כן, ניתן לציין כי תנאי עומר אמנם אסרו בניית בתי כנסת חדשים אך לא אסרו על רכישת מבנה קיים ושימוש בו כבית כנסת.[7]
^Les Juifs à Tombouctou, or Jews of Timbuktu, Recueil de sources écrites relatives au commerce juif à Tombouctou au XIXe siècle, Editions Donniya, Bamako, 1999 by Professor Ismael Diadie Haidara, page 31
^A Treasury of Sephardic Laws and Customs: The Ritual Practices of Syrian, Moroccan, Judeo-Spanish and Spanish and Portuguese Jews of North America by Herbert C. Dobrinsky
