מקום מלא מים (באנגלית: The Watery Place) הוא סיפור מדע בדיוני קצר, שנכתב על ידי אייזיק אסימוב בשנת 1956, ותורגם לעברית ב-1976 בקובץ 'גדול ורחב הוא העולם' ושוב ב-2009 בקובץ 'כתבי אייזיק אסימוב כרך 1' בשם המקום המוצף מים.
עלילה
הסיפור מסופר על ידי סגן שריף מאיידהו, שפותח את הסיפור בהצהרה כי האנושות לעולם לא תצא למסעות בחלל. זאת, לטענתו, בשל הבוס שלו, שריף בארט קמרון.
באחד הערבים, נוחתת צלחת מעופפת ליד משרדו של השריף. הסגן רואה אותה, אך השריף, שעסוק בבדיקת החשבונות שלו, לא שם לב. החייזרים דמויי האנוש נכנסים למשרד ומסבירים לשריף כי הם בחרו לפנות אליו, כי הוא שולט על מקום מבודד. "אנחנו באים מהמקום מלא המים שאתם קוראים לו נוגה (באנגלית וֵנוּס)", הם אומרים, ומבקשים מהשריף שיקשר אותם למנהיגים שלו, כי הם רוצים לצרף את אמריקה לארגון שלהם.
השריף, העצבני בשל עבודת החשבונאות, מתעצבן עליהם, ומאיים לכלוא אותם על הפרת הסדר הציבורי. הוא מקלל אותם, וקורא להם לשוב למקום ממנו הם באו, ולעולם לא לחזור. החייזרים עוזבים, באומרם שהם לא יכפו על האנושות להצטרף אליהם, אבל ידאגו שהאנושות לא תצא מכדור הארץ.
הסגן הכועס מראה לשריף את הצלחת המעופפת, ושואל אותו מדוע גרש את החייזרים. השריף המחוויר מסביר שבאומרם שהם באו מהמקום המלא מים, הוא חשב שהם מתכוונים לוונציה (באנגלית וֵנִיס).
