מַקֵּדָה הייתה עירכנענית ולאחר מכן ישראלית בשפלת יהודה בתקופת המקרא. היא נזכרת במקרא ובכתובות עבריות מן התקופה. כל מופעיה במקרא בספר יהושע.
שמה נזכר בסיפור מלחמת יהושע בברית הדרומית של ערי הממלכה הכנעניות, בתיאור המרדף אחר צבאות הברית הנסים, בתיאור חיסול מלכי הברית שהסתתרו במערה שנמצאה במקדה. היא נזכרה לראשונה בתיאור מסע הכיבוש שבא לאחר מכן.[1] וגם ברשימה המסכמת של כיבושי יהושע.[2] לאחר מכן, מופיעה מקדה ברשימת ערי נחלתשבט יהודה.[3]
שמה נזכר גם בשתי כתובות עבריות מתקופת המקרא במסמך מנהלי-כלכלי שנרשם על אוסטרקון שנקנה בשוק, אך נמצא ככל הנראה בחורבת אלכום.[4] ואדם בשם "מכי בן הצליהו ממקדה" נזכר באוסטרקון - חרס אחיקם מסוף תקופת בית ראשון, שנמצא בחורבת עוזה.[5]
אוסביוס מקיסריה (המאה ה-4) זיהה את מקדה "ח' מילין מבית גוברין מזרחה".[7] גם פרוקופיוס (המאה ה-6) מציין את המיקום הזה. אולם אוסביוס אינו מסכים עם המידע המקראי בנוגע למיקום. נראה כי הוא ממקם את מקדה מדרום-מזרח, בחורבת בית מקדום. יש הסבורים שיש לקרוא בטקסט "מצפון". תל א-צאפי נמצא מצפון-מערב במרחק זה, וייתכן שהוא מקדה העתיקה.[8]
מכל הידיעות הללו עולה כי יש לזהות את מקדה כישוב בשפלת יהודה. לפי התיאורים הצבאיים במקרא היא צריכה להיות דרומית לעזקה וצפונית ללכיש. בתחום זה היא צריכה להיות קרובה יותר ללכיש, שכן ברשימת ערי נחלת יהודה היא מופיעה בקבוצה אחת עמה.[9]
