מצודת אַלְ-מֻדַוַּרַה (בערבית: قلعة المدورة, בתעתיק מדויק: קלעת אלמדורה), או מצודת ג'ע'ימאן (قلعة جغيمان), היא מצודה בסמוך הכפר הירדני אל-מודוורה (ער'), בדרום ירדן, כ-15 קילומטרים מגבול ירדן–ערב הסעודית, מערבית לכביש האורך מס' 5. בתקופה הממלוכית והעות'מאנית שימשה תחנה לשיירות החג', והיא הייתה התחנה האחרונה, לפני הירידה דרומה למישור החולי בצפון חג'אז.
אטימולוגיה
זאב וילנאי מתייחס לשם על פי מובנו הערבי – "העגולה", והוא מציין שיש לא מעט מקומות בשם זה שהתקבע על שום היות הגבעה (לא המבנה) – עגולה.[1]
היסטוריה
תחילת הבנייה של המצודה הייתה בשנת 1495, בתקופת האמיר הערבי סלאמה בן פוואז בן ראשד אל-מפארג'ה א-לאמי א-טאאִי (سلامة بن فواز بن راشد المفارجة اللامي الطائي), מנהיג השבטים הערבים, באזור שנמצא כיום בתחום ירדן. שבטים אלו התגוררו באזור ובמשך מאות שנים עסקו בהגנה על שיירות החג' מהלבנט וממצרים שחצו את האזור.
המצודה נבנתה מחדש בתקופה העות'מאנית בזמן שלטונו של עבדאללה פאשה[2], מושל דמשק (1730–1733), ואז היא נודעה בשם הערבי גַ'עִ'יפָאן (בערבית: جغيفان; בטורקית: Çegivan) או בשם העות'מאני מצודת מוּדֶוֶרֶה (טורקית: Müdevereh).[3]
התיאור המערבי הראשון של המצודה ניתן על ידי צ'ארלס מונטגו דוטי בתיאור שפורסם לראשונה ב-1888, כך: ”...בקלעת מודוורה, שבה הגענו למים, המקום שומם מאוד; המבצר בנוי ליד מעיין... הרגשנו את חום הצהריים. השמש מביטה גם מהחול. היינו בין שני חום...”.[4]
תחנת הרכבת החג'אזית ליד אל-מודוורה
המבנה
המצודה בנויה בצורת ריבוע, שצלעותיו באורך 19 מ', וגובה הקירות המרבי הוא כ-9 מ'. מכל עברי המצודה נבנו "חרכי ירי". בארבע פינות המצודה נבנו תומכות, בגובה מטר מעל הרצפה, ומעליהן נבנו מגדלים. בכל מגדל נבנה מַשִׁיקוּלִי לתצפית והגנה. בקיר הצפוני ובקיר המערבי, יש מרפסות מדורגות.[2]
הקירות בנויים משני סוגי אבנים. החלקים העליונים שונים מהחלקים התחתונים, דבר שמשקף שתי תקופות, שבהן נבנתה המצודה.[2]
למצודה נכנסים דרך שער מלבני, המוביל דרך מסדרון מקורה ומקומר לחצר הפנימית בגודל 8X8 מ'. סביב החצר המרכזית מבנה בן שתי קומות, שבכל אחת מהן תשעה חדרים מקורים בצורת קמרונות. העלייה לקומה העליונה נעשית דרך שני גרמי מדרגות אבן שנבנו משני צידי המסדרון. מעל שער הכניסה נבנה קמרון.[2]
המבנה הושחת בשנות ה-80 של המאה ה-20 על ידי בוזזים, שחיפשו זהב ובשימושם בדחפורים גרמו להתמוטטות החלק הדרומי.[5]
