ראומיר פיתח מדחום שהשתמש בתערובת של אלכוהול ומים והגדיר את סולם הטמפרטורות כך שטמפרטורת הקפיאה של מים היא R° 0, ומעלת ראומיר אחת היא השינוי בטמפרטורה שמביא לשינוי של פרומיל בנפח התערובת ביחס לנפחה ב־R° 0. כאשר חוממה התערובת כך שנפחה גדל ב־8% היא החלה לרתוח ולכן קבע ראומיר את R° 80 כנקודת הרתיחה של התערובת. בשל נקודת הרתיחה הנמוכה יחסית לא היה ניתן להשתמש במד החום לניסויים מדעיים הכרוכים בחימום ולכן העדיפו רוב מדעני התקופה את השימוש בכספית. במדי חום על בסיס כספית לא היה הגיון בקביעת R° 80 המקורית, ולכן הוחלט ש־R° 80 תהיה נקודת הרתיחה של מים. מכאן שמעלת ראומיר שונה לחלוטין מהמעלה המקורית שהוגדרה על ידי ראומיר עצמו ומשותף להן רק השם ונקודת הקפיאה של מים שמוגדרת בשני הסולמות כ־R° 0.