ערך זה עוסק במעבר מעל נחל יבוק. אם התכוונתם לספר מהמאה ה-17, ראו מעבר יבוק (ספר).
מראה לאורך נחל יבוק
מַעֲבַר יַבֹּק הוא שמו של מעבר בנחל יבוק (נחל זרקא) שהוא אחד מיובליו של נהר הירדן. דרך מעבר זה העביר יעקב את בני משפחתו בחזרתו מחרן לארץ ישראל לאחר שברח מפני לבן הארמי. על פי המסופר במקרא, לאחר שיעקב סיים להעביר את כל בני משפחתו, הוא נותר לבדו במקום, ונאבק עם אדם בלתי מזוהה במשך כל הלילה. רק למחרת בבוקר, הסתבר ליעקב כי איש זה היה מלאך אלוהים. בעקבות מאבק זה נפגע יעקב בגיד הנשה, פגיעה שגרמה לו לצליעה. כזכר לפציעתו של יעקב אסורה ביהדותאכילתגיד הנשה של בהמות או חיות.
הצלבנים זיהו את מעבר יבוק עם גשר בנות יעקב שנקרא על ידם בלטינית "Vadum Jacob" (מעבר יעקב). הנוסע משה באסולה, שביקר בארץ ישראל בשנת 1521, כתב בספר המסעות שלו:"עוברים הירדן גשר אבנים קורים אותו: גשר יעקב, אומרים ששם עבר יעקב אבינו, עליו השלום, בשובו מחרן"[1]. חוקר ארץ ישראל הרב יהוסף שוורץ טוען כי זיהוי זה בטעות יסודו. לטענתו נמצא מעבר יבוק דרומית לבית שאן מול העיר שכם[2] ניתן לצפות על מיקומו המשוער של מעבר יבוק ממרומי הר כביר לצד צפוןמזרח. בתחתית ההר נמצא עמק תרצה הפורה בו זורם נחל תרצה, מצפון בקעת הירדן ומעבר לה אפיק נחל יבוק החוצה את הרי הגלעד בעמק סוכות.
המאבק עם המלאך
בתחילת הסיפור המקראי נאמר: ”וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ” כלומר יעקב מדמה לעצמו שהוא נאבק עם אדם כמותו. בהמשך הסיפור יעקב גובר על יריבו, מעכב אותו ולא נותן לו לעזוב את המקום, אז מסתבר לו שמדובר במלאך החייב לחזור למקומו מיד עם עלות שחר, וכאשר המלאך מבקש ללכת, יעקב מתנה זאת בכך שהמלאך יברך אותו, ואכן המלאך מברך אותו, ואף משנה את שמו מיעקב לישראל. חז"ל מתארים את הקרב בין יעקב למלאך, כמאבק איתנים אשר בעקבותיו עלה אבק עד לשמים[3].
שרו של עשיו
חז"ל אומרים שהמלאך שנאבק עם יעקב, היה שרו של עשו[4]. על פי חז"ל לכל אומה קיים נציג המייצג אותה בשמים, והוא אחראי על החלק הרוחני של אותה אומה. על פי תאוריה זאת המפגש בין יעקב לשרו של עשו, היה הכנה לקראת המפגש בין יעקב לעשו עצמו. יעקב חושש מהמפגש עם אחיו ואומר: ”כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ--פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים”[5]. לאחר שיעקב גובר על שרו של עשו שהוא החלק הרוחני של אדום-אומתו של עשו, הוא כבר אינו פוחד והולך בשקט ובביטחה לפגוש את עשו. יעקב מתוך השתאות על כך שראה את פני מלאך האלוהים, קורא למקום פנואל[6] וזה נשאר שמה של העיר המקראית היושבת על מעבר יבוק.
מאבק בלתי הוגן
המאבק בין יעקב לשרו של עשו מתמשך על פני כל הלילה עד עלות השחר, המועד בו המלאכים חייבים להתייצב לפני כיסא הכבוד כדי לומר שירה. סמאל (שרו של עשו[7]), מבין שיעקב גובר עליו, ושהוא לא יוכל למלא את תפקידו. הוא נוקט בתכסיס בלתי הוגן ושולח את ידו לאזור מוצנע בגופו של יעקב, אוחז בחלק העליון של עצב השת שלו, וגורם ליעקב פגיעה בכף הירך, הגורמת לו לצליעה. בעקבות פגיעה זו נאסרה ביהדות אכילת גיד הנשה”עַל-כֵּן לֹא-יֹאכְלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-גִּיד הַנָּשֶׁה, אֲשֶׁר עַל-כַּף הַיָּרֵךְ, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה: כִּי נָגַע בְּכַף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּגִיד הַנָּשֶׁה”[8]. איסור זה נוהג בחיה ובבהמה, אך לא בעוף.
מַעֲבַר יַבֹּק הוא שמו של ספר בעל השפעה עצומה בשדה הפסיקה שחיבר אהרן ברכיה מודינה והודפס במנטובה בשנת 1626. בספר 112 פרקים, הכוללים תפילות וטקסים המיועדים לחולה, בני משפחתו והסובבים אותו במשך מחלתו, יציאת נשמתו וקבורתו. בספר יש ביטוי לפחדיו של החולה מן המוות ואת תקוותו להירפא, כמו ההיבט המציאותי של הסובבים אותו בהקשר לתהליך אותו הוא עובר, שלרוב איננו הפיך.
בספרות הכללית
מעבר יבוק (שירו של יענקל'ה רוטבליט)
בשנת 1978 הקליט יענקל'ה רוטבליט, הידוע יותר כמשורר, אלבום הנקרא "כך שחררתי את ירושלים". אחד השירים הנוקבים והביקורתיים באלבום הוא השיר "מעבר יבוק"[9], המהווה מעין דו-שיח בין המשורר לבין אלוהים. בשיר מדמה את עצמו רוטבליט (ששמו הפרטי יעקב) ליעקב אבינו וחלומותיו, ומזכיר את הסולם בו עולים ויורדים, ואת מעבר יבוק.
