מסקלין (Mescaline) או 3,4,5-טרימתאוקסיפנתילאמין, אלקלואיד הלוצינוגני (חומר הזייתי) המצוי בעיקר בצמח הקקטוס, וגורם לשיכרון חושים, הזיות חזותיות ושינויים קיצוניים במצב ההכרה.
המסקלין מסונתז (כמסקלין גופרתי) או נסחט מקקטוס הפיוטה (Lophophora williamsii)[1], מהקקטוס Echinopsis pachanoi, או מ-Echinopsis peruviana. החומר מצוי במספר מינים נוספים במשפחת הצבריים. השימוש בסחיטה מפיאוטה בטקסים דתיים אינדיאנים התפרסם מאז יצירת הקשרים הראשונים עם האירופאים, במיוחד בקרב ההויצ'ולס במקסיקו. החומר בודד וזוהה לראשונה ב-1897 על ידי ארתור הפטר הגרמני וסונתז לראשונה ב-1919, אך היה בשימוש על ידי בני אדם למעלה מ-3,000 שנים.
המינון האפקטיבי לאדם הוא 200–400 מיליגרם. מחצית מהחומר מתפרק בגוף לאחר 6 שעות, וזמן ה'מסע' הכללי יכול להיות כמחצית יממה או יותר. החומר אינו ממכר פיזית.
בספרו "דלתות התודעה" (Doors of Perception), תיאר אלדוס האקסלי את מסקנותיו על התודעה בעקבות השימוש במסקלין.
השפעות
כמו פסיכדליים ואתנוגנים דומים, החומר משמש להרחבת מודעות. לרוב חווים המשתמשים בסם הזיות חזותיות ושינויים במצב ההכרה.
השפעות פיזיות שהסם עשוי לגרום כוללות בין היתר: תחושת אופוריה, הרחבת אישונים, השפעות חום וקור, שינויים בלחץ הדם, סחרחורת, הקאה, קצב לב מהיר, שלשול, כאבי ראש, חרדות והפרעות חוזרות לטווח ארוך (HPPD).
סטטוס חוקי
במדינות ותרבויות מסוימות החומר נחשב לקדוש, או לתרופה שאמנית. עם זאת, בארצות הברית הממשלה אסרה את המסקלין ב-1970. ב-1971 נאסר החומר באופן דומה על ידי מדינות נוספות, באמצעות האמנה לחומרים פסיכוטרופיים.
בישראל הוא נאסר על ידי פקודת הסמים המסוכנים.
איסור בישראל
בישראל האיסור נכנס לחוק כ-3 שנים לאחר ממשלת ארצות הברית.
על פי סעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973, "סם מסוכן" הוא כל חומר מן המפורטים בתוספת הראשונה. התוספת הראשונה מפרטת כי המסקלין (Mescalinum) נכלל בהגדרה זו. החוק מטיל עונשים כבדים על ייצור, החזקה ושימוש, מסחר ומעבר והדחת קטינים לשימוש בסם מסוכן. העונש המרבי על ייצור, החזקה, שימוש העברה או סחר הוא 20 שנות מאסר, והעונש המרבי על הדחת קטין לשימוש בסם הוא 25 שנות מאסר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
