מס פיגוביאני (באנגלית: Pigovian tax) הוא מס המוטל על פעילות מסחרית המייצרת עלויות חיצוניות שליליות, כלומר עלויות המשפיעות על צדדים שלישיים או על סביבה בנוסף על מי שעליו הוטל המס.
מס פיגוביאני נועד לתקן מצבי כשל שוק, שבהם עלויות הפעילות המסחרית (עלויות חברתיות) אינן מתורגמות לעלויות הפרטיות של הפירמה. כך למשל, במקרה של זיהום אוויר, לא בעל הפירמה המזהמת ולא הצרכנים משלמים על העלויות הכלכליות הנגרמות מזיהום זה, עובדה המובילה ל"צריכת יתר" של המוצר.
המס אמור לתקן מצב זה על ידי לקיחת מס בגובה העלות החיצונית מהמעורבים בפעילות המסחרית הפוגעת, והעברתו לאלו שנפגעים מהפעילות ובכך ליצור מצב כאלו התקיים "שוק משוכלל". מצבים אלו גורמים גם לעידוד הפירמות הפוגעות לעבור לשיטות ייצור אחרות שאינן פוגעניות וכנגזרת לכך להורדת המס המוטל עליהם.
ישנם גם מקרים הפוכים של השפעות חיצוניות חיוביות, בהן הציבור מרוויח מפעילות השוק ( במקרה של מתן חיסון נגד שפעת ללא עלות) עלול להיווצר מצב של "תת־ייצור" ולכן יש להטיל "סבסוד פיגוביאני" על מנת שהפעילות החיוביות שהפירמה מבצעת לא תקטן.
המס הפיגוביאני קרוי על שם הכלכלן הבריטי ארתור פיגו (Arthur Pigou) שכתב את הספר "כלכלת הרווחה" בשנת 1920 והתייחס להשפעות החיצוניות והמס הכרוך בהן.
פיגו התייחס למספר רב של דוגמאות בהן ההשפעות החיצוניות שליליות, כגון בניית מפעלים באמצע שכונה צפופה הגורמים לפגיעה בתושבים בעקבות זיהום אוויר, אובדן של אור וכו'. מכירת אלכוהול גם מחייבת עלויות סביבתיות גבוהות יותר בשל תוספת השוטרים, בתי הכלא והעלייה בפשיעה ולכן מחייבת בהטלת מס בהתאם.
פיגו ממליץ להטיל מס שיאמוד בדיוק את העלויות החברתיות ובכך ליצור מצב להפחתת הכמויות המיוצרות והכלכלה תחזור לשיווי משקל בריא.
תיאור המס הפיגוביאיני
התרשים מטה מדגים את שילובו של המס הפיגוביאני, המס מתווסף לעלויות הפרטיות השוליות של הפירמה וכתוצאה מכך מתקבל תמריץ שלילי לפירמה להפחתת התפוקה לרמה החברתית האופטימלית.
ייתכנו מיסים סביבתיים שאינם מס "פיגו" ובמקרים אלו בהם מופעל המס על ההשפעות החיצוניות השליליות אך לא מעבירים את הכסף למי שנפגע מכך או שלא מבצעים פעולות לתיקונם של ההשפעות החיצוניות השליליות ולכן העיוות בשוק אינו מתוקן.
סבסוד חד־פעמי
בשנת 1980, התקבלה ביקורת חדשה על המס הפיגוביאיני מפי דניס קרלטון וגלן לורי. הם טענו כי הטלת המס על חברות לא תיצור תוצאה יעילה לאורך זמן משום שהמסים חלים על קנה מידה קטן של מספר חברות ולא כל החברות בענף מסוים. זאת אומרת שאם מספר החברות יגדל בטווח הארוך כמות הזיהום תגדל אף היא ועל כן, קרלטון ולורי ממליצים על מדיניות הכוללת רגולציה להסדרת מספר החברות בתעשייה והטלת מיסים חד־פעמיים או מנגד סובסידיות חד־פעמיות.
דוגמה למס חד־פעמי יכול להיות כמס כניסה לחברות פוטנציאליות המצטרפות לענף מסוים, או סבסוד חיובי לחברות המצליחות להקטין את ההשפעות החיצוניות השליליות בעזרת שיפור הטכנולוגיה או מעבר לדרכי יצור אחרים.
מיסים סביבתיים בטווח הארוך
מיסים פיגוביאינים הם מרכזיים להבנת המדיניות הסביבתית, וזאת כי הם קבעו סטנדרט לרגולציה יעילה. הם מהווים את הבסיס להערכה של מיסים סביבתיים תחת מונופול (ברנט 1980), וצורות אחרות של תחרות לא מושלמת.
היעילות של מיסים פיגוביאינים היא נקודת השוואות של מכסות ופיקוח על מחירים (ויצמן, 1974).
בטווח הקצר מס לשיעור מס שווה לנזק שולי הוא רגולציה יעילה.
עם זאת, יש דעות החולקות על היעילות של מס פיגוביאני ביחס להשפעות הארוכות טווח של רגולציה (קרלטון ולורי, 1980).
ברגולציה היעילה בטווח הארוך עשויה המדיניות לשנות תפוקה לחברה. ההשקפה המקובלת היא כי מספר החברות המזהמות הוא אופטימלי.
כל חברה מייצרת עד לנקודה שיתרון לגודל מנוצל במלואו. לכן את היעילות של מס בשיעור אחיד מניחה שהייצור החברתי האופטימלי לחברה ממזער העלות הממוצעת של הפירמה.
השוואה בין מס לתקן
כפי שצוין, ישנן שיטות נוספות חוץ מאשר הטלת המס הפיגוביאני על חברות לבקרה ושליטה על רמות ההחצנה. הטלת המס אמנם "נוחה" בשל עלויות העסקה הנמוכות הקשורות ליישום השיטה, אך ניתן גם לקבוע תקנים ומכסות או סובסידיות לצורכי בקרה ושליטה על תהליכי הייצור. בנוסף חשוב לציין, כי בחירת התקן והמכסות המתאימות מצריכות ידע של כל השווקים בידי הממשלה ויכולת אכיפה גבוהה (פיקוח) ולכן שיטות אלו קשות מאוד ליישום.
תקן – יישום כרוך בשני שלבים:
- בירור ועיבוד מידע – לדעת את כל המספרים כדי להגיע לנק' האופטימום בין העלויות של התקנת הפריט הנדרש לעמוד בתקן לרווחים מהמפעל. צריך לבדוק: א. ערך ההחצנה. ב. אפשרות המניעה. ג. עלות המניעה.
- אכיפה – ניתן לאכוף בצורה מדגמית. הקושי הוא שלכל מפעל יש נסיבות שונות/ זיהומים שונים/ רווחיות שונה ולכן בפועל לכל מפעל יש נקודת אופטימום אחרת ולכן עושים ממוצע (של חברות מאותו ענף) שהוא אף פעם אינו מדויק.
מס פיגוביאני – מאתר את ההחצנה ומטיל על המפעל מס בשווי ההחצנה שהוא מייצר. המפעל משלם את עלות נזק שהוא מייצר בפועל כלומר הפנמה מלאה של הנזק שהוחצן. במס זיהום צריך הרבה פחות מידע מאשר בשיטת תקן. בשיטת תקן צריך לדעת מה שיעור הזיהום, האפשרויות למניעת הזיהום והעלות למניעת הזיהום (למשל המחיר למסנן), במס פיגוביאני צריך לדעת רק דבר אחד וזה ערך ההחצנה (גם אם לא מדויק) כלומר את ערך הזיהום.
ביקורות על השיטה
עיקר הביקורת על המס הפיגוביאני מתייחס לקביעת ערך המס והיישום שלו, ההנחה (ע"פ פרידרייך האייק) היא כי הממשלה תתקשה במדידת וקביעת ערך העלות השולית החברתית בגין ההשפעות החיצוניות השליליות ועל כן בהתאם התרגום למס והערך הכספי. מחלוקות רבות קיימות סביב הנושא וישנם אף טוענים כי אף גורמים פוליטיים יכולים לסבך את שיטת הטלת המס.
הטענה (ע"פ ויליאם באומל) המקובלת היא כי יש לקבוע סטנדרט אחיד של רמת מינימום אופטימלית להשפעות החיצוניות השליליות וע"י כך ליצור מערכות מס מתאימות להשגת רמות אלו. בנוסף לכך, ישנם הטוענים (רונלד קואז) כי ייתכנו מצבים בהם מדובר בבעיה הדדית של יחסי גומלין בין הגורם בעל ההשפעה החיצונית השלילית ובין הגורם הנפגע וכי לא תמיד יש להטיל מס על הגורם בעל ההשפעה החיצונית השלילית. לדוגמה, בעל מפעל המזהם באזור ללא אנשים אינו פוגע באף אדם ולכן יש להקטין את המס או לבטלו. יתרה מזו, במידה והיו אנשים באותו האזור והעלות להוצאתם מהאזור הייתה קטנה מהעלות הדרושה להקטנת הזיהום במפעל ייתכן הממשלה הייתה גורמת להוצאת של אנשים אלו.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Sandmo A, Pigouvian taxes. The New Palgrave Dictionary of Economics, 2008
- 2012,Ohori S', Environmental Tax and Public Ownership in Vertically Related Markets. Journal of Industry, Competition and Trade
- 2011,Donatella, B', & Menegatti, M' Pigouvian tax, abatement policies and uncertainty on the environment
קישורים חיצוניים
