מנפרד שטרן (1896 – 1954) היה איש צבא סובייטי, קצין בשירות המודיעין של הצבא האדום. במלחמת האזרחים הספרדית (תחת השם אמיליו קלבר) הוא פיקד על הבריגדה הבינלאומית מס' 11, אשר הצליחה לבלום את ניסיון הכוחות הלאומנים לכבוש את מדריד בנובמבר-דצמבר 1936.
מנפרד (משה) שטרן נולד בינואר 1896 בכפר וולוקה בצפון בוקובינה באימפריה האוסטרו הונגרית (כיום משתייך הכפר למחוז צ'רנוביץ של אוקראינה) במשפחה יהודית אמידה. לאחר סיום בית ספר תיכון בצ'רנוביץ נסע לווינה, שם התקבל ללימודים בבית הספר לרפואה. בשנת 1915 התנדב לצבא האוסטרו הונגרי ושירת כפרמדיק בחזית הרוסית. בשנת 1916 נפל בשבי הרוסי ונכלא במחנה שבויי מלחמה בסיביר.
בתחילת 1918 שוחרר מן השבי (יחד עם שאר השבויים האוסטרו-הונגריים) לאחר שרוסיה יצאה מהמלחמה, בעקבות חתימת הסכם השלום בברסט ליטובסק. עוד בהיותו בשבי הוא נחשף לתעמולה הסוציאליסטית והפך לתומך נלהב של הבולשביזם. לכן, לאחר שחרורו מהשבי, הצטרף אל שורות הצבא האדום. במהלך מלחמת האזרחים הרוסית לחם בכוחות הצבא הלבן במערב סיביר. בשנת 1921 הצטרף אל קומינטרן. בתום מלחמת האזרחים נשאר לשירות קבע בצבא. הוא למד באקדמיה צבאית במוסקבה ועם סיום הלימודים הצטרף אל שירות המודיעין הצבאי (גה.רה.או).
בשנת 1923 שהה באופן בלתי לגאלי בגרמניה (תחת השם לזר שטרן) כיועץ צבאי למפלגה הקומוניסטית הגרמנית. הוא היה בין מארגני מרד המבורג באוקטובר 1923, במהלכו ניסוי הקומוניסטים להפיל שלטון ויימאר. לאחר דיכוי המרד שטרן נמלט לברית המועצות.
בשנים 1929 – 1931 שהה בארצות הברית במסווה של מהגר גרמני בשם מארק זילברט. הוא ניהל רשת ריגול סובייטית, אשר התמקדה בריגול תעשייתי במפעלים צבאיים.
בשנת 1932 נשלח לסין, שם היה יועץ צבאי בצבאו של מאו דזה-דונג. בשנת 1935 חזר לבית המועצות.
לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בספרד נשלח לשם כיועץ צבאי לכוחות הרפובליקנים. הוא הגיע לספרד במסווה של אזרח קנדי בשם אמיליו קלבר. עם הקמת הבריגדות הבינלאומיות הוא מונה למפקד הבריגדה ה-11, אשר הורכבה ממתנדבים מגרמניה, צרפת ופולין. בנובמבר-דצמבר 1936 הצטיינה הבריגדה בפיקודו בקרבות בלימה נגד הצבא הלאומני בפאתי מדריד. בעיתונות הספרדית, כונה גנרל קלבר (שם, תחתיו היה ידוע מנפרד שטרן בספרד) "המושיע של מדריד".
בשנת 1938 נקרא על ידי הממונים לשוב למוסקבה להתייעצות דחופה. עם שובו נעצר שטרן במסגרת "הטיהורים הגדולים" שערך סטלין בפיקוד הצבא האדום. הוא הואשם בפעילות אנטי סובייטית ובמאי 1939 נידון ל-15 שנות מאסר. את עונשו ריצה במחנה עבודה במחוז אירקוטסק
הוא נפטר ב-18 בפברואר 1954 ונקבר בבית הקברות של המחנה.
קישורים חיצוניים
