מנחת סולת היא מנחת נדבה, שהוקרבה על המזבח בזמן שבית המקדש היה קיים. מנחת סולת היא המנחה הבסיסית ביותר, וכאשר אדם נודר להביא מנחה סתם, בלא לפרט, הוא מתחייב בהבאת מנחת סולת.
המקור בתורה
המקור בתורה למנחה זו, הוא בפרשת ויקרא. בפרשה העוסקת בדיני קרבן מנחה:
(א) וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה: (ב) וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה': (ג) וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי ה':
סדר ההכנה
האדם לוקח כמות של עישרון[1] סולת ולוג שמן[2], שם חלק מהשמן בכלי[3], שם עליו את הסולת שופך עליה עוד חלק מהשמן ובוללן. לאחר מכן הוא מעביר את הסולת הבלולה בשמן לכלי שרת[3]ויוצק עליה את מה שנשאר מהשמן ונותן עליה לבונה[4]. לאחר מכן כהן מגיש את המנחה לקרן הדרומית־מערבית של המזבח. לאחר ההגשה הכהן לוקח את המנחה, מסלק את הלבונה לצד אחד, קומץ מהסולת במקום שבו יש הכי הרבה שמן[5], ושם את הקומץ בכלי שרת[6]. הכהן מלקט את כל הלבונה מעל הסולת ושם אותה על הקומץ, מעלה את הקומץ בכלי שרת על המזבח, מולחו, ומקריבו על גבי האש. שארית המנחה נאכלת לכהנים.
הערות שוליים
- ^ או כמות של עשרונות לפי כמה שנדר
- ^ כפול מספר העשרונות שמביא
- ^ 1 2 ברמב"ם (הלכות מעשה הקרבנות פרק י"ג הלכה ה) כתב שרק לאחר הבלילה מעבירים את המנחה לכלי שרת. אולם הקשה עליו הכסף משנה שמהגמרא במסכת מנחות (דף ט עמוד א) משמע שבלילה נעשית בכלי. הערוך השולחן העתיד (סימן פז סעיף יג) מסכם "ומכמה מקומות נראה שהיה הכל בכלי שרת" בדף העדפתי לכתוב כפשט דברי הרמב"ם
- ^ קומץ לבונה בלי קשר לכמות העשרונות שמביא
- ^ "וקומץ ממקום שנתרבה שמנה שנאמר מסלתה ומשמנה" (רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק יג הלכה יב )
- ^ נוסף על הכלי שבו המנחה נמצאת
